פוסט 8 מתוך 12

אישה תחת השפעה (1974)

הנה לכם דוגמא לסרט קטן, דרמה צנועה המופיעה כאן ברשימה ובגאון. אישה נשואה הנאהבת על ידי בעלה ושהפכה כבר לאמא, מוצאת עצמה עוברת התמוטטות עצבים, והמשפחה מנסה לתפקד למרות שיגעון האמא. ג'ון קסבטס (שחקן ובעיקר במאי גדול שביים שורה של סרטים מצויינים והיה חלוץ הבמאים העצמאיים) מביים בעוצמה דרמה מעולה, מהיותר טובות שנעו, וקסבסט שגם אחראי על התסריט החזק, מביים את הסרט בחוזקה ומביא לנו הצופה חוויה מרגשת, מסוייטת ומעלפת שאנו הצופים לא נשכח. הסרט שנען על משחקם האדיר של שני השחקנים הראשיים, פיטר פאלק המצוין המוכיח בפעם המי יודע כמה שקולמבו הוא רק תפקידו המפורסם ביותר, אך בהחלט לא הטוב ביותר, פאלק הוא שחקן אופי מצויין שהופיע באין ספור סרטים והיה מועמד לפרס האוסקר פעמיים, וחבל שהוא לא מצא את מקומו בסרטים טובים מאז תחילת שנות ה- 80 (לפני זה הוא כיכב בכמה סרטים נהדרים בהם חתנים צמודים לדולר, המירוץ הגדול, חמישה בלשים לקינוח, מייקי וניקי ו- גברת ליום אחד). מי שאפילו גונבת מפאלק המצויין את ההצגה זוהי אחת השחקניות הטובות ביותר לטעמי בקולנוע האמריקאי מאז תחילת שנות ה- 70 הלו היא אישתו של קסבטס, ג'ינה רולנדס, שחקנית אופי מעולה (רולנדס כיכבה בין היתר בסרטים של בעלה מיני ומוסקוביץ', גלוריה וליל הבכורה, ובין היתר כיכבה גם בסרטים היומן (של בנה הבמאי ניק קסבטס), אשה אחרת של וודי אלן, עוד סיבוב, משחקים מהלב ומשהו לדבר עליו), המגישה בסרט את משחק חייה, ונותנת תפקיד עוצמתי, מרגש, עושה דמות שהצופה מזדהה עם כאבה הגדול, רולנדס נותנת את כולה לתפקיד ואיך היא לא זכתה באוסקר זאת בושה וחרפה. הסרט זכה להצלחה יחסית (סרטיו המצויינים של קסבטס מעולם לא היו להיטי קופה, אגב כדאי לראות את חלקם בהם מיני ומוסקוביץ' וגלוריה שניהם מצויינים), הוא זכה לשבחי הביקורות שבחרו בסרט לסרט השנה, אך לפרסים הסרט כמעט ולא זכה, רולנדס וקבסטס היו מועמדים לפרסי האוסקר אך לא זכו, רולנדס זכתה בפרס גלובוס הזהב על משחקה. לטעמי מדובר בדרמה חזקה, אוטנטית ומאוד ריאליסטית, מבויימת ביד רגישה ומשוחקת להפליא, הצילום מוצלח מאוד ונותן תחושה של צילום המצלם את החיים כפי שהם, התסריט מעולה וכך גם העריכה. דרמה מצויינת ראשונה במעלה מהטובות מסוגה.

שאפט (1971)

בשנות ה-70, יוצא בלש שחור, קשוח ונועז נשכר על ידי מאפיונר רב עוצמה, בכדי לאתר את בתו שנחטפה. עיקר פרסומו של הסרט הזה, שהוא אגב סרט טוב מאוד (ראיתי פעם נוספת בשבועות האחרונים כאשר שודר בטלוויזיה), שהוא בעצם הסרט המייצג ביותר של סרטי הבלקספלויטיישן, סרטים שהציגו שחקנים שחורים בתפקידים ראשיים, ושברובם רוב השחקנים הם שחורים, והם עוסקים בעיקר בשכונה השחורה, באלימות, בסמים ובזנות ושמים את הכוכב הראשי שווה ערך לכוכב לבן. הסרט שעומד כאן לפניינו הוא סרט פעולה עשוי היטב בבימויו של גורדון פארקר (שביים בסך הכל 9 סרטים בקריירה שלו בהם גם את סרט ההמשך של שאפט משנת 72) והוא מבוסס על ספר פרי עטו של הסופר ארנסט טידמן. בתפקיד הראשי ריצ'ארד ראונדטרי המגלם את התפקיד הראשי, מגיש הופעה כריזמתית וסקסית וראונדטרי הפך לכוכב ענק וכיכב מאז בעשרות סרטים רובם סרטים המיועדים לקהל השחור, אך עם השנים גם החל להופיע בכל מיני תפקידי מישנה בסרטים שונים בהם עיר לוהטת, קוד מסוכן, הבריחה לאתונה, שבע חטאים וגם במיני סדרה המפורסמת שורשים. את המוזיקה המפורסמת שברקע שהייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב כתב המוזיקאי המפורסם אייזיק הייז (שנפטר לא מזמן). הסרט שהיווה נקודת מפנה ביחס לקהל השחור (בגלל שהיה בין הראשונים שהציג גיבור שחור, בעולם השחורים, גיבור מגניב, קשוח, מצליח ונועז, למשל סידני פואטייה היה אומנם שחקן שחור שכיכב בתפקידים ראשיים, אך הוא לרוב כיכב בסרטים שהיו במרכזם של הלבנים, רוב השחקנים לצידו היו לבנים, והוא מעולם לא היה לסמל מין, כמו שהפך ראונדטרי). הסרט זכה להצלחה גדולה, לשני סרטי המשך בשנת 72 ו-73, הסרט גרר אין ספור חיקויים מוצלחים פחות ובשנת 2000 כיכב סמואל אל. ג'קסון בסרט בשם "שאפט" המבוסס על הסרט המקורי. ראונדטרי כיכב בתפקיד אורח בסרט.  

מקס הזועם (1979)

סרט עתידני אודות שוטר שאישתו, בנו ושותפו נרצחו באכזריות על ידי חבורת אופנוענים, יוצא במסע נקמה עקוב מדם. הסרט שהניח את מל גיבסון על מפת העולם והפך אותו לשחקן מוכר (גיבסון יהפוך לאחד מכוכבי הקופה הגדולים ביותר בכל הזמנים בשנות ה- 80 וה-90 בעיקר בעקבות הופעתו בסדרת סרטי נשק קטלני אבל לא רק). הבמאי ג'ורג' מילר שזהו סרטו המפורסם הראשון (ולאחר מכן הוא עשה עוד כמה סרטים מוצלחים בהם שני סרטי ההמשך למקס הזועם, המכשפות מאיסטוויק ו- השמן של לורנצו) היה גם אחד האחראים לתסריט, והסרט זכה להצלחת ענק, הוא גרף מעל 100 מיליון דולר בכל העולם ותקציבו עמד על 300,000 אלף דולר מה שהפך אותו במשך שנים רבות לסרט הרווחי ביותר בכל הזמנים לעומת תקציבו. הסרט גרר אין ספור חיקוויים ו-2 סרטי המשך בשנת 81 ו- 85 שניהם בכיכובו של גיבסון ובבימויו של מילר.

אקספרס של חצות (1978)

אחד הסרטים המצמררים של שנות ה-70, לא בגלל היותו סרט אימה, אלא בעקבות הנושא הרגיש והמסיוט. אזרח אמריקאי נתפס בטורקיה כאשר בתיקיו סמים.  הוא נשלח לכלא שם עובר התעללות פיזית, נפשית ומינית ומנסה לברוח מספר פעמים. אוליבר סטון (במאי ותסריטאי סרטים גדולים כ-פני צלקת, פלאטון, וולסטריט ו- ג'י.אף.קי – תיק פתוח ועוד רבים אחרים) שאחראי על התסריט של הסרט הצליח לכתוב תסריט שהוא סיוט של כל אדם, שלילת החופש, התעללות בנפש האדם והתעללות פיזית ונפשית קשה המותירה את האדם שבר כלי, מפוחד וחסר את הדבר הבסיסי שכל אדם חייב, כבוד וחופש. הבמאי, אלן פארקר, אחד הבמאים היותר מרתקים בקולנוע (ליבו של אנג'ל, בירדי, מיסיסיפי בוערת, הקומטימנטס) מביים סרט חזק, מדוייק, מצמרר ומאיים. צוות השחקנים כולל את בראד דיוויס בתפקיד הראשי (שחקן שלא הצליח לפרוץ ונשאר בתפקידי מישנה ברוב רובה של הקריירה שלו), ג'ון הארט המצויין, אחד השחקנים הבריטיים הטובים ביותר (איש הפיל, הנוסע השמיני, אני קלאודיוס), רנדי קוויד (אחיו של השחקן דניס קוויד ושחקן קומי ודרמטי המופיע עד היום בסרטים רבים) וכמובן איך אפשר לשכוח את פול סמית' הסוהר המאיים והאלים שמרביץ ואונס את האסירים. הסרט זכה להצלחה בכל העולם, לתגובות מעורבות ולזעמם של הממשל הטורקי שראה בסרט כמעוות המציאות. הסרט זכה ב- 2 פרסי אוסקר לתסריט ולמוזיקה. הסרט גם זכה ב-6 פרסי גלובוס הזהב בהם לסרט הטוב ביותר, לתסריט, מוזיקה, לשחקן המישנה לג'ון הארט, שחקן ראשי לבראד דיוויס, ושלחקנית בתפקידה הראשון לשחקנית אירנה מירקל (שמאז כמעט ולא נראתה בשום תפקיד נורמלטיבי).

בית חולים (1971)

דרמה קומית מותחת שהיום נשכחה, אך בזמנו זכתה להצלחה ולהערכה ביקורתית גדולה. רופא מצויין בבית חולים עמוס, המשתעשע במחשבות אובדניות, מנסה להתמודד עם בעיות אלכולהיזם, עם חולים שמתים בגלל כל מיני סיבות מחשידות ועם שאלות אישיות שלו עם עצמו על החיים ובכלל. דרמה חזקה עשויה היטב, שבויימה על ידי ארתור מילר, במאי מעולה שביים בין היתר את הסרטים סיפור אהבה, חתנים צמודים לדולר ו- איש למנשה, המביים כאן סרט דרמטי עם הומור רב שנשען על תסריט מצויין שכתב פאדי צ'אייבסקי (התסריטאי שכתב את רשת שידור ו- ומארטי שעל שניהם זכה בפרס האוסקר וגם על התסריט של הסרט הזה הוא זכה בפרס האוסקר) ועל משחקו המצויין, ראשון במעלה של אחד משחקני האופי היותר טובים שהיו להוליווד בשנות ה- 60 וה- 70 הלו הוא ג'ורג' סי. סקוט, שנה אחרי זכייתו באוסקר על תפקידו המצויין בסרט פאטון, וסי. סקוט לא נח על זרי הדפנה אלה נועץ את שיניו בדמות הדוקטור המדוכא והמהורהר ומגיש לנו משחק מעולה, מהטובים בקריירה שלו. הסרט היה מועמד ל- 2 פרסי אוסקר וזכה באחד על התסריט, התסריט גם זכה בפרס גלובוס הזהב.

רחובות זועמים (1973)

סרט הפריצה של מרטין סקורסזה אל לב התעשיה ההוליוודות. בחור ממוצע איטלקי בשכונה איטלקית במנהטן מנסה לפלס את דרכו בחיים, כאשר ברקע אהבתו לתרזה והחברות עם בן דודה האלים, כאשר ברקע של הכל השכונה האיטלקית הקטנה עם האלימות והמאפיה השולטת בכל הנעשה. אחד הסרטים הטובים והחשובים של שנות ה- 70 מהמון סיבות, הראשונה מכיוון שזה הסרט שפירסם את סקורסזה  ונתן לו לגיטימציה להמשיך בקריירה מפוארת בשלל סרטי מופת. שנית כל זהו שיתוף הפעולה הראשון מיני רבים בין סקורסזה לבין רוברט דה נירו הגדול שגונב את ההצגה בסרט בתפקיד ג'וני, הבן דוד האלים, ודה נירו מגיש משחק אנרגטי, משוחרר ומלא עוצמה, דבר שלישי, לאחר מספר סרטים קטנים (בהם שיתוף פעולה עם סקורסזה בשם מישהו דופק על דלתי) הסרט השיק את הקריירה של אחד משחקני המישנה הטובים של הוליווד, הארווי קייטל, שאומנם לא הפך לכוכב ענק בעקבות הופעתו בסרט (הבכורה לכוכבות הופנתה לדה נירו ובצדק יש לומר) אך עם השנים, בעיקר לאחר הופעתו בסרט כלבי אשמורת, הפך לשחקן מוערך ומוכר. סקורסזה מביים בסגנוניות רבה סרט פשע אלים וריאליסטי תוך כדי תיאור חי היום של השכונה האיטלקית הקטנה וחיי היום יום כאשר ברקע כל הזמן נמצאת המאפיה השולטת ביד רמה. דה נירו וקייטל שניהם מצויינים בתפקידים הראשיים, וסקורסזה היה בין כותבי התסריט.  דה נירו זכה ב-2 פרסים על הופעתו בסרט (פרס המבקרים האמריקאיים ו- בפרס בשם סנט ג'ורדי). בעקבות הסרט הפך דה נירו (שכיכב בשנה לאחר מכן בסרט הסנדק חלק ב' בתפקיד ויטו קורליאונה, תפקיד שעשה לפניו מרלון ברנדו) וסקורסזה הפך לאחד הבמאים החשובים של הוליווד, והשניים שבו ושיתפו פעולה בשורה של סרטים חשובים בהם השור הזועם, נהג מונית ו- החברה הטובים.

קברט (1972)

מיוזיקל מפורסם בבימויו הסוחף והאומנותי של בוב פוסי, אחד הכוריאגרפים/רקדנים המפורסמים בתרבות האמריקאית ואחד הבמאים היותר מרתקים שעבדו בשנות ה- 70 (לני ו- כל הג'אז הזה הם סרטיו הנוספים והמצויינים). הסרט המתרחש בשנות ה- 30 מתאר את קורותיה של רקדנים קברט במועדון לילה בגרמניה, המתאהבת בבחור בריטי, וברקע עליית הנאצים לשלטון והסרט מתאר בין היתר משולש אהבים של הזמרת והבחור הבריטי עם ברון עשיר המגלה ענין בשניהם. מיוזיקל חשוב, ראוותני ומרשים, עשוי בקפידה כציור אומנות של בוב פוסי שייצר כאן מיוזיקל סוחף ומרתק שהכל בו עשוי בהידוק וביד אומן. סצינות הריקוד והשירה מלהיבים ויפים בויז'ואליות ובווקאליות שלהם, לייזה מנלי בתפקיד חייה, מגישה משחק מצויין, היא שרה נפלא ורוקדת נפלא לא פחות, היא אנרגית וחמה, עוצמתית ורגישה. לצידה מופיע מייקל יורק הבלונדיני כחול העיניים המככב מזה שנים רבות בסרטים ובסדרות שונות (שלושת המוסקטרים, רצח באוריינט אקספרס, בשם כל בני בייתי, רומיאו ויוליה). מי שכמעט גונב את ההצגה ממנלי הוא ג'ואל גרי בתפקיד מישנה מצויין המשחזר את תפקידו במחזה, תפקיד שזיכה אותו בפרס הטוני (וגם בפרס האוסקר וגלובוס הזהב). הסרט זכה להצלחה גדולה וקיבל מעמד של סרט פולחן, השירים הפכו לקלאסיקה והסרט זכה ב- 8 פרסי אוסקר בהם סאונד, מוזיקה, עריכה, צילום, תפאורה, במאי (לפוסי המביים את סרטו הטוב ביותר), לשחקנית הראשית הלו היא לייזה מנלי ולשחקן המישנה ג'ואל גריי. מנלי וגרי זכו גם בפרסי גלובוס הזהב על תפקידם המצויין בסרט.

השיבה הביתה (1978)

אחד הסרטים החשובים של שנות ה-70, בעיקר בגלל שהוא נוגע בבעית אלו ששבו משדה הקרב הטראומתי של מלחמת וויאטנם, על ההתמודדות שלהם בחי אמריקה של אחרי המלחמה, על הנשים שנשארו מאחור ועל ההתמודדות עם הפצועים והפגועים במלחמה. רעייתו של קצין היוצא לשדה הקרב, מתאהבת בחייל קטוע רגלים בו היא מטפלת בהתנדבותה בבית חולים לשיקום חיילים פגועים. האל האשבי, במאי רגיש ומיוחד שביים כמה סרטים מעולים (להיות שם עם פיטר סלרס ו- שמפו עם וורן בייטי) מביים סרט קשה ועוצמתי הנוגע בלב ליבו של הפצע האמריקאי הגדול של אותה התקופה, מלחמת וויאטנם והשפעתה על החברה האמריקאית. שלושת השחקנים הראשיים, ג'ין פונדה באולי תפקידה הקולנועי הטוב ביותר, ג'ון וויאט בתפקיד מרגש ו- ברוס דרן שחקן נפלא שדי נעלם עם השנים לתפקידים קטנים, שלושתם עושים תפקידים מעולים. את התסריט כתב וולדו סולט שאחראי בין היתר לתסריטים של הסרטים קאובוי של חצות ו-סרפיקו. הסרט זכה להצלחה גדולה מאוד, היה מועמד ל- 8 פרסי אוסקר וזכה ב-3 בהם לג'ין פונדה כשחקנית ראשית, לתסריט ול-ג'ון וויאט כשחקן ראשי. פונדה ו- וויאט גם זכה בפרס גלובוס הזהב על משחקם המצויין בסרט.   

גריז (1978)

גירסה קולנועית למחזמר המפורסם, שם בצל את כל העיבודים השונים שנעשו על בימות התיאטרון ולא יעזור לאף אחד כלום. סיפור אהבת הנעורים בין דני זוקו לבין סנדי בשנות ה- 50. סרט מושלם מכל הבחינות, בימוי סוחף (הסרט בויים על ידי במאי די אלמוני בשם רנדל קלייזר שביים בין היתר את הסרטים הלגונה הכחולה והפנג הלבן), צוות שחקנים מעולה ובראשם ג'ון טרבולטה בשיאו, יפה, חתיך, מלך רחבת הריקודים וזמר נפלא וכמובן עם שיער מסורק בגריז, וטרבולטה מגיש משחק כריזמתי, אנרגטי, משעשע ומלא בחן וקסם אישי ולטעמי זהו תפקידו הטוב ביותר עד כה, לצידון הזמר האוסטרלית היפיפיה אוליביה ניוטון ג'ון בעלת קול הזהב, סקוטר צ'נינג הנפלאה, שחקנית מישנה המופיעה עד היום באין ספור תפקידי מישנה שונים בקולנוע ובטלוויזיה המגלמת כאן את דמותה של ריזו, ג'ף קונווי בתפקיד קניקי, סיד סיזר (הקומיקאי האגדי, כאן בתפקיד מאמן ספורט), פרנקי אוולון (הזמר המפורסם שהיה אליל הנעורת בסוף שנות ה-50) ועוד כל מיני שחקנים די אלמוניים שכולם עושים עבודה נפלאה. הפסקול של הסרט בו כל השירים, אבל באמת ובתמים כל השירים בו מושלמים כבר הפך לקלאסיקה והשירים מתוכו שלטו במצעדי הפזמונים זמן רב. התפאורה, התלבושות, הכוריאגרפיה באמת הכל מהכל עשוי בקפידה, בטוב טעם ועם הרבה מחשבה. הסרט זכה להצלחה קופתית אדירה עם הכנסות של מעל 390 מיליון דולר בכל העולם. איזה שירים, איזה קסם, איזה הנאה. סרט חובה, ואחד מהסרטים המוזיקליים הטובים שנעשו.

אחר צהריים של פורענות (1975)

דרמת פשע מסוגננת שביים סידני לומט, המבוססת על פי סיפור אמיתי אודות גבר השודד בנק, אך השוד משתבש והוא נאלץ לקחת בני ערובה, מסתגר בבנק ודורש כופר, והאירוע הופך לקרקס תקשורתי אחד גדול. לומט שביים כמה מהסרטים היותר טובים שייצאו בשנות ה-70 חוזר לשתף פעולה עם אל פאצ'ינו לאחר שהשניים שיתפו פעולה שנתיים לפני זה בסרט המצויין סרפיקו (שגם הוא מופיע ברשימת הסרטים הגדולים של שנות ה- 70). לומט מביים דרמה חברתית, נוקבת ומרתקת, השופכת אור על מצבם של אלו שבשולי החברה האמריקאית, הסרט נשען על סיפור מרתק, בימוי אדיר ואינטנסיבי של לומט המביים את הסרט כשרשרת אירועים ריאליסטיים, ועל משחקם של צוות השחקנים ובראשם אל פאצ'ינו המגיש אחד אחד מתצוגות המשחק הטובות בקריירה שלו ובכלל, פאצ'ינו כולו פצצת אנרגיה אחת גדולה, מלא עוצמה וכריזמה, נותן בסרט הופעה אנרגטית ורעננה וכל סצינה שלו היא חגיגה, לצידו ג'ון קאזלה (הזכור בתפקיד פרדי אחיו של פאצ'ינו בסרטי הסנדק 1+2) ו- צ'ארלס דורנינג המצויין (שחקן מישנה נפלא המופיע מאז תחילת שנותה -70 באין ספור תפקידי מישנה מגוונים בהם בסרטים העוקץ, אחי איפה אתה?, כותרת ראשית, טוטסי). הסרט זכה להצלחה גדולה וביקורות חיוביות, הסרט היה מועמד ל- 5 פרסי אוסקר וזכה בפרס אוסקר אחד על התסריט. פאצ'ינו טען לא פעם שתפקידו בסרט הינו אחד משיאי הקריירה שלו, ובצדק רב.

הפרש החשמלי (1979)

דרמה מערבונית רומנטית מקסימה על רוכב רודיאו מפורסם, מזדקן ומכור לטיפה המרה, המחליט ביום אחד לברוח מהכל באמצע קמפיין ענק לקידום אחד המוצרים אותו הוא מקדם, ובורח יחד עם הסוס שמופיע איתו ונעלם. כתבת אמביציונית יוצאת לחפש אותו. שיתוף פעולה נוסף בין רוברט רדפורד לבמאי סידני פולאק שביים את רדפורד בין היתר בסרטים כך היינו, שלושת ימי הקונדור, ג'רמיה ג'ונסון ו- זכרונות מאפריקה, ולטעמי זהו הסרט האהוב עלי ביותר בין הסרטים המשותפים של השניים. הסרט גם שיתוף פעולה נוסף בין רדפורד לג'ין פונדה (השניים כיכבו יחדיו בקומדיה הרומנטית יחפים בפארק המפורסם). מדובר בדרמה רומנטית מקסימה וגם בדרך דרמה חברתית נוקבת על שינויי התקופה, דעיכת הערכים, הכל כסף, כסף, כסף והיכן הנשמה, להיכן נעלמו הערכים, הנשמה, ההנאה והרגישות הכל טוב במטרה לעשות כסף ולהיות מפורסם. רדפורד מצויין בתפקיד הראשי וכך גם פונדה ולצידם הזמר המפורסם ווילי נלסון ששר חלק גדול מפסקול הסרט. הסרט זכה להצלחה גדולה בקופות והיה מועמד לפרס אוסקר לפסקול המצויין המעוטר בשירי קאנטרי מקסימים חלקם של ווילי נלסון.  

ידע הבשרים (1971)

סיפור חברותם של שני גברים הנפרס במשך שלושה עשורים, ומציג את החברות, ההצלחות, האכזבות ויחסיהם עם נשים, כאשר ברקע הפתיחות המינית ושינויי החברה. דרמה חברתית שזכתה להצלחה ולביקורות אוהדות, ועיקר פרסומה באותה התקופה נבעה מסצינות המין והעירום הנועזות לזמנו ובגלל הנושא הסובב את הסרט והוא המין. מייק ניקולס אחד הבמאים הבולטים של שנות ה- 60 וה-70 (מי מפחד מוירג'ינה וולף, מלכוד 22, הבוגר) מביים ברגש ובלהט דרמה חברתית נוקבת ומעניינת וצוות השחקנים הרחב עושה כולו עבודה נפלאה ובהם תמצאו את ג'ק ניקולסון המצויין, ארט גרפונקל (כן כן חצי הצמד סיימון וגרפונקל) שהיה שחקן לא רעה, אן מרגרט היפיפיה, קנדיס ברגן המדהימה ואת ריטה מורנו הנפלאה (שחקנית מצויינת שמופיעה באין ספור סרטים, סדרות טלוויזיה והצגות מאז תחילת שנות ה- 50 שזכתה בפרס האוסקר על הופעה בסרט המפורסם סיפור הפרברים). מרגרט אגב הייתה מועמד לפרס האוסקר על תפקידה וזכתה בפרס גלובוס הזהב.

הנערים מברזיל (1978)

סרט בדיוני כמובן, אך חזק ומצמרר המספר את סיפורו של דוקטור מנגלה, הרופא הנאצי המפורסם ממשטרו של היטלר, שברח לדרום אמריקה, שהם הוא מנסה לשבט מזרעו של היטלר את ילדיו. צייד נאצים מבוגר יוצא בעקבותיו עד המפגש הבלתי נמנע. פרנקלין פ. שאפנר, במאי מרתק שביים בעיקר סרטים מלחמתיים וכאלו שעסקו בהיסטוריה (פאטון, כוכב הקופים, פרפר, ספינקס) מביים ביד רמה דרמה מסוייטת, מצמררת (בגלל הנושא הקשה) וחזקה הנשענת על תסריט מרתק ועל משחקם המעולה של השחקנים הראשיים ובראשם גרגורי פק האגדי (אחד מגדולי כוכבי הקולנוע של הוליווד שכיכב סרטים חופשה ברומא, תותחי נברון, מות הזמיר), לורנס אוליבייה (גדול שחקני שייקספיר בקולנוע ועל הבימות ואחד מכוכבי הקולנוע הגדולים בכל הזמנים ולבטח אחד משחקני האופי הגדולים שידע העולם), ג'יימס מייסון (שחקן נפלא שכיכב במשך חמישים שנה ביותר מ- 120 בתפקידים ראשיים ובתפקידי מישנה בהם בסרטים כוכב נולד, מזימות בנלאומיות, לוליטה, נפילת האימפריה הרומית ואחרים) וסטיב גוטנברג (שחקן שהיה כוכב בשנות ה-80 אך נעלם די מהר ומאז הוא מופיע בעיקר בסרטי טלוויזיה, בין הסרטים בהם תיפקד ככוכב אפשר למצוא את הסרטים ארבעת סרטי תרגיל לשוטרים מתחילים, שלושה רווקים ותינוקת, קוקון ותקלה מופלאה). על פי הספר של אירה לוין (סופר ותסריטאי שאחראי בין היתר לספר שהפכו לסרטים תינוקה של רוזמרי ו- נשים מושלמות)

מגרש השדים (1973)

אחד הסרטים המצליחים והמפורסמים של שנות ה-70, ובכלל סרט האימה המצליח ביותר בכל הזמנים (למרות שיש על זה ויכוחים, לדעתי גם מלתעות זה סרט אימה, אבל לא במיטב הז'אנר לפי דעת מומחים אז לך תתווכח). אישה שמה לב שבתה מתחילה להתנהג באופן מוזר. כאשר ההתקפים הופכים להיות גרועים יותר ויותר היא פונה לכומר שהוא גם פסיכיאטר המנסה לחקור את ההתנהגות המוזרה ומגיע למסקנה שמדובר בכוחות רשע שהשתלטו על הילדה, והוא מזמין מגרש שדים מקצועי. וויליאם פרידקין, אחד מבחורי הזהב של הוליווד בשנות ה- 70 רגע לאחר הצלחת הענק של הקשר הצרפתי, מביים כאן מותחן עוצמתי, מצמרר ומאיים, ויוצר סרט אימה ראשון במעלה, אפלולי ומפחיד עשוי באופן מדוייק ומהודק. צוות השחקנים המעולה כולל את אלן בורשטיין המגישה משחק רב עוצמה (אחד השחקניות היותר טובות בקולנוע האמריקאי עם הופעות בלתי נשכחות בסרטים אליס לא גרה כאן יותר, הצגת הקולנוע האחרונה, פעם בשנה באותו המקום, פרובידנס, רקוויאם לחלום), לי.ג'י. קוב (שחקן מישנה ענק שהופיע בעיקר בתפקידי נבל או איש חזק ורב עוצמה בשורה של סרטים מפורסמים בהם בסרטים חופי הכרך, 12 המושבעים, אקסודוס, המצוד, שלוש פנים לחווה) ו- מקס פון סידוב בתפקיד מגרש השדים (סידוב הוא שחקן ענק המופיע עד היום בסרטים רבים ומפורסמים בהם קודם כל בסרטיו של הבמאי השוודי אינגריד ברגמן החותם השביעי, מעין הבתולים ו- תותי בר ולאחר מכן גם בסרטים בנלאומיים בהם שלושת ימי הקונדור, חולית, חנה ואחיותיה, התעוררות ו-דוח מיוחד). את תפקיד הילדה הקטנה משחקת לינדה בלייר. הסרט זכה להצלחת ענק בקולנועים בכל העולם וגרף בכל העולם למעלה מ- 350 מיליון דולר. הסרט היה מועמד ל- 10 פרסי אוסקר וזכה ב-2 על הסאונד ו- תסריט. לסרט יצאו 2 סרטי המשך בשנת 77 ו- 90 ועוד 2 סרטים המקדימים את הסיפור בסרט הראשון והם בשנת 2004 ו- 2005.