לא, הפוסט הזה לא הולך לעסוק בפוליטיקה. "בחירות" הן בדרך-כלל מושג שמתקשר עם פוליטיקה, אבל בחירות הן צעד קשה שאנו חייבים לעשות כל יום. הבחירה הגדולה ביותר שלי כרגע מתחלקת לשני חלקים: האחד - לבחור גבר אחד מבין שניים, השנייה - לבחור האם אני מחליטה להמשיך במסלול מונוגמי או ביגמי. ובעצם, אם אני מחליטה להמשיך במסלול ביגמי, אז אין לי בעצם התלבטות. אז אני אנסח אחרת - הבחירה הגדולה ביותר שלי כרגע היא האם אני ממשיכה במסלול המונוגמי או במסלול הביגמי.
הם שניהם נחמדים. מעולם לא ראיתי ב"יופי" תנאי הכרחי לקשר. אדרבה, סלדתי ממנו עד כמה שאפשר. העדפתי שהחן בפרטנר השני יקסם רק לי. יופי מושך צרות ויופי ניתן בדרך-כלל לאנשים שמראש לא היו כוס התה שלי. בטח כבר הבנתם, ששכל חריף עושה לי את זה הרבה יותר. שניהם לא מספיק חדים בשבילי, ואני יותר ויותר מבינה שאין שום קשר בין חדות לבין גיל. זה קצת מתסכל להינחן בראייה כל-כך חדה ועמוקה, ממש לפרטי פרטים, ולהרגיש שה"מתנה" הזו לא תורמת לכלום ואף מקשה לקיים אינטרקציות. אז כשאני לא מרגישה שהפרטנר שלי עומד בציפיות השכלתניות שאני מציבה, בלית ברירה, אני משאירה את היחסים בשלב נמוך יותר ועדיין צריכות להיעשות בחירות.
שניהם מאוד יוצאי-דופן מכלל הגברים. יש בהם רגישות מסויימת, הבנה לצרכים והם שמים אותי במרכז. הם נקראים גבר א' וגבר ב'. עם גבר א' אני יכולה להיות מי שאני, בלי משחקים ובלי מסיכות. אני נינוחה איתו, אני לא צריכה להתהדר לפגישות שלנו ואני יכולה להנות משעות בודדות אצלו בדירה כשאנחנו רואים "אישה יפה", הוא מאמין ב"Happy-Ending" ובאגדות ואני צוחקת עליו שהוא הנקבה בקשר. כיף לי איתו, אבל הבחירה עדיין צריכה להיעשות.
גבר ב' הוא אמן. הוא כותב, הוא מצייר, הוא אינטלקטואל והוא עמוק יותר. משהו בי מקשה עליי להיות עמוקה. בקשרים כדוגמת זוגיות, אני לא מסוגלת להיות עמוקה, זה כאילו שאנחנו "עושים מעצמנו צחוק", למרות שרובכם בטח חושבים אחרת. עומק הוא עניין שמשאירים לתחילת הקשר, לדייטים, ל"שיווק העצמי", לרושם המושלם. בזוגיות הכל נשחק לאט-לאט, כל קשר במידה אחרת, ולא כי האהבה נגמרת אלא כי הזמן עושה את שלו.
גם הוא משרה עליי תחושת רוגע ונינוחות, אבל משום מה נדמה לי שהציפיות בקשר הזה גבוהות יותר ואני לא בטוחה שאני יכולה לעמוד בהן בשלבים הנוכחיים בחיי. אבל יש בו ייחוד, יש בו כישרון, יש בו את החופש ואת הגבולות שאני צריכה, ולרוב הוא יודע מה המינון. גבר א' לא נותן לי את החופש שאני צריכה, הוא מאמין בגבולות. אבל מצד שני, אני זו שמנתבת את הקשר כרצוני, ובתור "פריקית של שליטה", זה נוח לי להיות במרכז ולהחליט במידה רבה, זה גם מה שיוצר את הנינוחות שלי. הקשר עם גבר א' הוא שלווה במיטבה - הוא לא מצפה ממני להשתנות כל-כך הרבה בשביל הקשר והוא אפילו מבקש את קרבתי יתר על המידה - גברים הציבו כעין רף מסויים לפגישות עם נשים, בעוד שהוא רוצה שאבוא בשישי, אשאר לישון בשבת והכיוון מראה שהוא אפילו רוצה לגור איתי. אחרי פגישה בשישי, הוא כבר מתקשר להזמין אותי לשבת. גבר ב' נראה לי מסוג הגברים שמציבים את הרף לפגישות עם נשים. אבל הכישרון שלו לצייר כל-כך יפה (הוא אפילו הבטיח לצייר אותי, אז אני משוחדת) והיכולת לדבר איתי על עניינים שברומו של עולם כן "מושכים" אותי לעברו.
אני עוד לא עושה את הבחירה שלי כי אני מפחדת מהמחיר שאצטרך לשלם בעל כורחי מעצם הבחירה. מצב הביניים הזה שבין שני הגברים, רק משקף את השאלה הגדולה יותר - האם להמשיך במסלול מונוגמי או במסלול ביגמי. לאחר שאבחר את המסלול, תהיה לי תשובה. טרם התנסתי ממש במסלול הביגמי ויש חשש שאגלה שהוא לא יתאים לי, אז אני שואלת - האם יש דרך חזרה? וכמובן, שעליי לקחת בחשבון שכנראה שגם הצד השני יחפוץ בנשים נוספות - האם אוכל להסתדר עם זה? האם אחד מהם יתעניין בכלל במסלול ביגמי? שכן כבר ציינתי שהם גברים מסוג אחר. ואם אבחר במונוגמיה - אתחרט? האם המעברים בין שני המסלולים נחסמים לאלתר בתום הבחירה או שמא נשארים פתוחים וקל לטייל ביניהם? |