השוטר הצעיר אחז בידה של  הקשישה הנירגשת, ובעדינות מרובה שאינה מצויה  אצל רבים וטובים, הןליכה לעבר נידת המשטרה אשר חנתה לפיתחה של תחנת המשטרה. מכאן כבר הסיעו  שוטרי הנידת את האשה התשושה הישר לביתה. מזוית עינו ראה מדברי את חברו החוקר, שקוע במחשבות. השוטר הותיק נראה מהרהר עמוקות  בתלונת האשה הקשישה, עד כי היה על מדברי  לחכך בגרונו מספר פעמים ,בטרם נשא הבחור את עיניו לעברו ניבט בו   במדברי כאילו ראהו במשרדו לראשונה בחייו. "סליחה חבר," התנצל וחברו   גיחך" ניראה כי שכחת  את דבר קיומי". בסבר פנים חמור, ענה החוקר לידידו, מסביר כי אין החקירה הזו פשוטה כלל ועיקר.  "אותה אשה שיצאה ממשרדי אך דקות ספורות קודם לכן, אינה הראשונה שמתלוננת בפני על חטיפת תיק מידה . זוהי עוד תלונה נוספת בשרשרת התלונות שהתקבלו אצלנו בימים האחרונים, ממש מכה. יש כאן מטורף, איזה פושע אלמוני, הפוגע באנשים בפשע    הזה של חטיפת ארנקים ותיקים  מנשות העיר. וידינו עד כה קצרה מלהושיע". השוטר נאנח, טופח על שולחנו בזעפ עצור מסנן מבין שיניו"לפחות אנו מנסיפ לתפסו ולהחזיר את הביטחון  לנשות העיר. הבט, הצביע בידו למפת העיר שהיתה פרושה על השולחן הגדול. מדברי נשא את עיניו לעבר המפה.ממקום עומדו הבחין  בזה בלי כל קושי. שטח ניכר במפה, היה מכוסה עיגולים מודגשים, .הללו סומנו על גב המפה בעיפרון אדום, כאילו ללא כל מישטר וסדר.  החוקר, הניף ידו לעבר המפה ממשיך להסביר" כל העיגולים הללו, כפי שאתה רואה הינם רבים, כלם מסמנים את אותם מקומות בעיר בהם חטף האלמוני את תיקי קורבנותיו. הוא נשא עיניו  לחברו, אומד במבטו את רישומם של הדברים למישמע  התופעה הניפשעת הזו של החוטף האלמוני.   ואכן, פני מדברי קדרו באחת למישמע הדברים ומראה המפה ועיגוליה הרבים, שהצביעו כזכור על מקומות החטיפה, והחוקר המשיך לעדכן את חברו ,מרצה דבריו ואומר" החקירה שלנו, מצאה כי יש מכנה משוטף  לכל החטיפות הללו. הן מתרחשות הגני העיר  הגנים הציבוריים  וכל הניפגעות היו נשים. אך מלבד פרטים אלה, אין בידנו כל רמז נוסף, ולו הקטן ביותר, שיוכל להביא אותנו לפתור את המסתורין הזה". יאושו של החוקר ניכר על פניו  כשהוסיף "אף לא  אחת   מהקורבנות לא הצליחה למסור לנו את תיאורו של החוטף. "כיצד זה יתכן שאפילו אין מהפושע הזה ולו רמז קטן כאילו חיזר בלתי ניראה עושה את מלאכת החטיפה" תמה מדברי. חברו הוסיף  להסביר את נפתולי המקרה המוזר שפושה ופושט ברחבי העיר שם ללעג את נסיונות המשטרה לתופסו. "הנשים שניפגעו, סיפרו לנו בחקירות רק את הדבר המוזר הבא.   מדברי גם הוא היתקשה להאמין למישמע אוזניו .סיפורן היה כי מהחשיכה, כמו  מהאופל, הוא היה מגיח, צל מסתורי  מהיר כבזק, ובמהירות שלא תיאמן, חוטף מהנשים את ארנקיהן. לעיתים גם,הבעקבות המשיכה העזה,  היו מהנשים שנפלו וניפגעו, אך בטרם הבחינו בכך העברין חוטף התיקים ניבלע ונעלם  בחושך כאילו בלעה אותו  האדמה. אותו ואת שללו. " אכן מוזר , מדהים  מפתיע אך לפתע," הסכים מדברי בכובד ראש ופתאום, על אף אוירת הנכאים  ששררה בחדרו של החוקר , כמו היכה בו במדברי ברק. הבהק כזה של  רעיון שג ם לו, למוביל הכלבים המשטרתי, אדוניה של מיני כלבת הגישוש,  לחייך חיוך רחב. מראהו האומלל   של חברו  חסר האונים, עוד הגביר בו את החיוך הרחב מגחך על חברו חוקר הפשעים  החמורים" אם כך ידידי, יש לך לראשונה בקרירה המשטרתית שלך, ענין עם שד, מסתורי, נטול פנים, חיזר נעלם מהעין". החוקר הזעיף פניו, שכן דברי חברו, כמו יצקו שמן נוסף למצוקתו הגדולה בלוא הכי. "אתה חכם גדול מדברי, ולכן גם קל לך להתבדח על החירה המביכה הזו. הרי ברור שאני ולא אתה, האיש האחראי לחקירה, ולא הצדקתי עד כה את האמון שניתן לי לפתוא את הפשע המרגיז והקשה הזה. העתונים יורדים על ולא עליך, ויש גם מבין ידידינו השוטרים שמחים ומחכים לי שאמעד, ולא אפתור את התעלומה .אני מבטיח כי בסופו של דבר  אתפוס את הפושע הזה או כל מי שהוא לא יהיה. "אמר, והטיח  אגרופו בשולחן עד כי כל החפצים שהיו עליו  קיפצו  וחלקם נפלו כמו הופחה בהם רוח  חיים משלהם. מדברי חש בושה מאחר וידע כי בחלקה, סערת הרגשות הזו בה נתון עתה חברו, החוקר הותיק,  ניגרמה ולו בחלקה, בעטיו. הוא ביקש את סליחת חברו מסביר כי אך רצה להפיג את אוירת הנכאים הזו ששררה כאן בחדר.  "ניראה כי הגזמתי מעט  שב והתנצל מדברי, אולם הבה נשוב לענינו, עתה גרם מדברי לידידו   להרחיב עיניו מתימהון.  "האם שמת לב ידידי, כי יתכן ובכלל, נימצא בידך קצה החוט ,זה שיוביל לפיענוח  התעלומה?" הכרזתו המפתיעה של מדברי, גרמה גם למיני כלבתו, לשחרר צרור נביחות רמות בחלל החדר,  ובחוקר הפשעים החמורים, ניכר זעזוע עמוק  והפתעה עצומה, למישמע הכרזת הכלבן המשטרתי. "בסדר חבר ותיק,  אמר כשהתעשת קימעה, "שלוף את קלף הניצחון מהשרול, הקלף שאתה מחביא ונישמע מה החמצתי בחקירה הזו". מדברי לא איבד דקה נוספת ואמר. ואכן, דבריו הדהימו   בהגיון העצום שבהם, והחוקר חבט בידו על מיצחו נירגש והמום. גם מיני הכלבה  קישקשה בזנבה בהתרגשות עצומה מלקלקת בלשונה את מדברי  כמנשקת אותו על  דבריו  המפתיעים.