איזה שם, שמשון, איזה שם, כליה.

זה חי ואמיתי. יודעת, מבינה, ואפילו מכירה את עלבון ומצוקת העוני מהעבר.

אבל, ניצה, ממש כך קרה באמת?  

 עצוב שאנשים מגיעים למצב שבו הם מוכנים לפגוע בעצמם כדי לשרוד

אתמול קראתי ולמרות שהיה לי עצוב לא היה לי מה להגיד

אבל...

כל היום חשבתי על זה...ריבונו של עולם, לאן אנשים מגיעים בגלל חובות???...מפחיד

סיפור עצוב וכואב.

ולצערי זו המציאות של היום.

אני מבינה אותו, את שמשון. עד הפרט האחרון מבינה.

אב אם יש מצב לצאת מהברוך בלי צעד קיצוני כגון מכירת כליה, אז עדיף לא לעשות זאת.

החוב נפרע *

"...הולכת  להביא  עט  ונייר" ?

עד  לרגע  זה  הייתי  בטוח  שנולדת  איתם. 

איזו  חברה  יש  לי,  הולכת  להביא  עט  ונייר.

שמשון הוא מהעדה הבולגרית הגאה, ואת הצלחת למצוא מסילות ללבו - לבו של אדם, בעת מצוקתו אליה נקלע. העדה הבולגרית שחלק ניכר ממנה כשעלה התיישב ביפו, הפכה לשם דבר, באיכות שלה, בערכיה, באמינותה, בדיוק הדברים שחסרים למנהיגים והשליטים בארץ הזאת, שדואגים הרבה יותר לעצמם ולאינטרסים שלהם מאשר לכלל. יצא להם שם, לבולגרים, באנושיות שבם, במזג הנוח והטוב שלהם, ובערכים החברתיים החמים שהם דוגלים בם. יצא לי להכיר עדה מופלאה זו כשעשיתי עבודה על מקהלת צדיקוב שמוצאה בעצם בבולגריה, שיצחק גרציאני היה מנצחה הראשון.

חבל על שמשון, כמו רבים וטובים מכל העדות כמובן, נוכח שלטון שלא תמיד פועל לטובת הכלל. כמובן, לאחל לשמשון שפגשת, שהמשבר שנקלע אליו יהיה זמני. לאחל לו גם שלא ימכור 'שום כליה', שדבריו היו בגדר ניסיון בלבד לעורר איזשהי תשומת לב לבעייתו, ושהיא תיפתר.

בהערכה, ניצה,  לאנושיות שבך.

יורם

מי יפצה אותו על ההשקעה? על כל אותם ימים שנשאר ללא פרנסה?

את המורים יפצו. אותו לא. זה כל כך לא הוגן.

סיפורו הותיר אותי מלאת צער.

מספיחי השביתה שלא חשבתי עליהם ושהפסידו ממון רב.

• שיחה נכנסת,

ניצה היקרה, פוסט כל כך עצוב על אדם שנימצא בתחתית, ושברור לו שהירידה עדיין בעיצומה. כנראה שעדיין הוא חש בצורך לשמור על כבודו העצמי ולכן הוא נעלם.

ואת - היכולת שלך להתחבר, להבין, ובאיזשהו מקום לנחם כל אדם היא מדהימה.

תודה רבה על פוסט עצוב ומרגש שכתוב היטב.

ניצה יקרה,

סיפור קשה. שמשון ועוד כמוהו...

אנשים שהמדינה לא מצליחה לתמוך בהם, בשעת משבר.

אנשים חיוביים, שמנסים לעבוד, להתפרנס

עצוב..

"רק" שני, אבל מה זה חשוב?!

העיקר זה לבור את המוץ מתוך התבן.

איך את מגיעה תמיד ל"מוצים" כאלה?

מתחברת אליהם,

נפש בנפש,

מחפשת פתרונות,

וכותבת, כותבת, כותבת, כותבת!

תודה, נשמה!

החבל הדק בין אלו היכולים לאפשר לעצמם לתהות על מאווי לבם וסוג הצללית החדישה שיוצאת היום באופנה

לשמשון שלרגע קט הרהר במחשבה

לא הסתכלו עליו לשנייה

וכבר בלעה אותו האדמה .

חומר למחשבה

באמת כמה אנחנו שווים?

תודה

אהבתי ניצה(*)