| שבוע בטרוף חושים של עשיה, ברזלים מכופפים, רשתות של בניין, רגע אחד קטן במרחב של זמן, כוס קפה וסיגריה של בוקר אצלך בגינה .זריחה.. טל נוצץ על גיבעולי הדשא שלא נגזם כבר תקופה ארוכה, גבעולים דקים, כל גבעול ודרכו, הפיתול והכיוון שיעדה לו הצמיחה . ככה זה כשלא גוזמים כניראה, החופש לצמוח מיצר גיוון ותנועה . מיצרת את הרגע, מקפיאה את הכאב, את התשוקה,תחושת האהבה שצריכה להחנק, את האגו הפצוע. אין שם יום נוסף איתך,הגענו למקום של אין מוצא. שבוע עבודה , על השולחן מונח פסל נוסף , יום אחר יום איתך במקום הכי אמיתי שלי, רק אני והחומר ואותו הרגע של אחרי כשכבר אין לי אותך בתוכי. רגע קפוא של זמן, פסל מאובן של תחושה והמון אהבה.
|