 שנות העשרים של חיי, אני נכנסת בפריז למשרד העוסק בסחר בין לאומי השייך לאבא של חבר. הוא מראה לי את מפת העולם ומלמד אותי על הסיבה למלחמות. הפחם בפולין, הברזל שברוסיה והאבנים שבאפריקה..זו לא אידיאולוגיה יקירתי הוא מסביר לי במבט חסר פשרות על הפנים, זה רק כסף יקרה, רק כסף.. אני רואה אצלך את האש שבוערת בגוף, אני רוצה שתלמדי אפילו אם תשנאי אותי לנצח, כשתקראי בחדשות על נדל"ן או מלחמה תמיד נסי לחשוב מי האינטרסנטי שירוויח מהעיסקה ותדעי, זה מעולם ולעולם לא יהיה האדם חסר הכסף מהרחוב. את מאלו שיכולים להחליט אם את איתנו שמנהלים את העולם או מאלו שלנצח ינוהלו. אחרי - הסתובבתי לבדי ברחובות של פריז,שנאתי אותו , הלב שלי התפוצץ מכאב אבל אי אפשר היה שלא להפנים את המידע הכל כך ברור מהמפות. אינני יכולה מאז להתבונן בתום על העולם גם לא לחיות את הציניות ששיכת לאלו שהבינו שאידיאולוגיה היא בסך הכל משחק לניהול קהל . |