לפני שבוע פתחתי את עיתון "7 ימים", תוך מנוחה עייפה ונכונה שלאחר טיול אופניים מפרך במדבר,והנה צדות עיני מאמר על העמותה נגד כתות. עיתון ידיעות אחרונות, ששנים עוסק בציד כתות למיניהן, נזכר לבדוק את הצייד.

ומה מתברר? שהעמותה נגד כתות ממומנת ומופעלת ע"י גבר חרדי בעל עסק ענק בתחום הסלולר, שכנראה חיפש ומצא דרך לאן לתרום את עודפי כספו ועוד לקבל על כך קבלה של תרומות  וכך בעצם... להשיג את הזיכויים הנחוצים ממס-הכנסה. שמו רמי פלר, הוא נתמך ע"י יד לאחים והמציא מסלול שתמיד יש לו ביקוש, בכל הזמנים של ההיסטוריה- צייד מכשפות.

מה פשוט יותר מזה?

הכת הקשה ביותר במדינה- הכת החרדית- הופכת כל דבר אלטרנטיבי, שמאיים על ההגמוניה הדתית-חרדית בארץ הקודש, לפסול, לנרדף,לבלתי לגיטימי והקטע היותר עצוב שכל חזית האנשים בעמותה הנ"ל, העמותה נגד כתות, כל מייצגיה- הם חילוניים שנשבו בצדקת המעשה, בצדקת המרדף.

לפני 3 שנים עבר המרחב את הטרור התקשורתי שיצרה העמותה הנ"ל, בעזרת סילופים קטנים וגדולים של הנעשה במרחב ושלי ,כמנחה ומייסדת שלו.

הסילופים ממשיכים להתרוצץ באתר שלהם ולגרום למרחב נזק יומיומי. אנשים רוצים להרשם לסדנא, פוגשים את הפחדים  הדמוניים, שיושבים אצל כל אחד, ומוותרים. מוותרים על תהליך שמכוון לחופש, חופש הרוח הנפש והגוף, וחוזרים לכלא ההפחדה.

אותו כלא שהדת, ובטח הכתות החרדיות שבה, דואגות לשמור בו את מאמיניה ושטופי רבניה.

ולמה זה עצוב? כי החזרה בתשובה, החזרה והאחיזה בשמרנות, בפחד ובאשמה תופסים תאוצה רחבה במחוזותינו, והארץ הזו, שבהמנון שלה נאמר כי היא מקום "להיות עם חופשי בארצינו"  והחברה שלנו, שכינסה אנשים מכל העולם, חלוצים, פורצי-דרך, מאמינים גדולים בחופש, אנשים שצעדו חודשים ושנים כדי להגשים את עצמם בארץ הקודש, נהפכת לחברה שמרנית ובלתי מחדשת, נהפכת לחברה שמחפשת הצלחה ועושר בכל מחיר ושכחה את ערכי החופש, היציאה משעבוד, אותם ערכים שלכבודם היא נולדה.

ובמקום לקדש חופש וללמוד מה זה בעצם, מקדשים פה את הביטחון. ביטחון ביטחון.

וחיפוש רוחני אינו דבר בטוח. מופיעות שאלות. יש יציאה מהקווים. וככל שעובר הזמן, ככל שנשכחת השואה, מלחמת העצמאות וחווית ההשפלה של היהודי בגלות, נשכחת סיבת היותנו בארץ הזאת-להיות עם חופשי בארצינו.

ולמה זה שמח?

כי מישהו בכל זאת עלה על רמי פלר ואיילת קדם. הציידים נהפכים לניצודים וערוותם נחשפה. העמותה נגד כתות היא מניפולציה מסחרית שמשתמשת בייצרים הנמוכים של כולנו- יצר המציצנות והרכילות הזולה, ההכפשה, כדי להעשיר עוד קצת את ממניה. זול ועלוב.

ולכבוד פורים, שהוא חג- המסיכות, שבעצם מאפשר לנו להוריד מסך ולהיות במיטבנו,באיבוד שליטה ובשמחה גדולה- למעשה זהו החג שמלמד אותנו את החופש להיות אנחנו ללא "תראו אותי", הפוך על הפוך, אני מזמינה כל אחד ואחד לעלות את רמת האומץ האישי לחיות בחופש, האומץ לחיות ללא דעות קדומות, האומץ להיות אדם החופשי לאהוב. האומץ להיות מי שאני באמת מול כל אחד ובכל מקום.

משנכנס  אדר מרבין בשמחה

באהבה,

דבורה בר אילן

 http://freewill.co.il/