האיש התיישב על הספסל הציבורי בגינה מול הים והביט בעננים.

מבטו עייף, מהורהר. 

"למה אתה עצוב"? שאל הענן את האיש. 

ענה האיש לענן: "בחיי חסרים דברים ואיני יודע היכן ואיך למצוא אותם".  

"מה חסר לך"? שאל הענן. 

"אתה תוכל לעזור?", שאל האיש בספקנות.  

"אנשים מזלזלים בכוחם של עננים", השיב הענן.  

"איך תוכל לעזור לי"?, תמה האיש שוב. 

"מה חסר לך"? שאל שוב הענן "חסרה לי אהבה", ענה האיש.  

"הבט למעלה", השיב הענן. 

לבבות של עננים קטנים הסתדרו מול פניו של האיש.  האיש חייך.  

"ומה עוד חסר לך?" שאל הענן, 

"חסר לי  כוח", ענה האיש. 

המקרה רגיש חשב הענן ונשף בעדינות על ראשו ופניו של האיש והאיש חייך. 

"ומה לך חסר ענן?", שאל האיש. 

"לי כעת לא חסר כלום כי עזרתי לך", ענה הענן וחייך.