ללקק את הפצעים זה לא נעים, וגם לא טעים. בעיקר כשמדובר בפצעים של אחרים והם מדממים. כשפצע כזה נפתח ומגיעים לגרעין הקשה אין מרפא. וגם האהבה הגדולה ביותר לא תוכל כי דמעותיה צורבות. לפיכך, אני כאן אי בודד בסערה. סופגת את הברקים והגשם השוטף לראשונה- לגמרי לבד מקשיבה לעצמי. * התמונה מתוך קלפי HO |
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הי ידידי היקר..
תודה על תגובתך, הרבה מים זרמו בברזים מאז כתיבת הפוסט (:
הכל בסדר (שרב כבד שרב כבד)
אכן...
תודה על ביקורך (:
גבר שאי אפשר לחיות בלעדיו...
אישה שאי אפשר לחיות בלעדיה...
נראה לי שעדיף לחיות, בכל מקרה (:
דילמות לא קלות בחירות הכרחיות...
תודה בנג'...
תראו מה שפסיק יכול לעשות.....
תודה מציירת, אעשה זאת.
תודה על האמפתיה צבי...
חג שמח
תודה על המילים המנחמות הללו...
חג שמח
תראה לומפו, הרגע בו אנו לבד מול עצמינו, בשקט הדק הזה- מקשיבים, מגיע.
היום זה קשה, מעלה שאלות, מציף תכנים. זו האמת.
אבל מחר יום חדש, נכון?..
תודה שבאת, למרות פסק זמנך (:
אה...
קלטתי את הבדיחה (קצת באיחור)
HO H&O H&M
(~:
תודה אירית ומבחינתי זה לא מאוחר, אלא בדיוק בזמן, כמו כל דבר..
ח ג ש מ ח
"לראשונה- לגמרי לבד
מקשיבה
לעצמי."
...נשמע לי מוכר...וטוב מאוחר מאשר...
זה יופי. חג שמח. לך :-)
צודק שטותשנ....תודה שהזכרת, הוא באמת כבר כאן.
שמייח ומבדייח
ב H&M?
או קיי.... (:
אישה חכמה- תודה
התנגשות בין איים בודדים בסביבה היא שגרמה לסערה...
תודה על ביקורך Raindrop