האם החזון של מדינה פלסטינית הולכת ומתממשת לנגד עינינו המשתאות?

איפה זה מתחיל ואיך זה יסתיים? האם אנו נערכים לכך? מה תחזיותינו לאפשרות זו והאם היא טובה לנו?

התמיכה, הגורפת יש לומר, של מדינות העולם יגרום לתוכניתם של הפלסטינים לקרום עור וגידים בדמותה של מדינה פלסטינית, גם אם בגבולות זמניים וללא קבלת הדרישות הישראליות, תוכנית שעלולה להפוך את האיזור לעתיד לא ברור ולחרב פיפיות לכל מי שתומך בכך. גם תדמיתו החלשה של אובמה וכתוצאה מכך הצגתה של ארה"ב כמעצמה שעבר זמנה (או לפחות בשיא חולשתה) תורמת למצב באופן שלילי, אצל בוש זה לא היה קורה, הוא היה קוטע תוכנית זו באיבו ולא היה מתיר לה להתפתח.

איך ישראל תגיב על הכרזה חד צדדית של מנהיגי פלסטין בזכות מדינה פלסטינית בגבולות 67?

מה בעצם ישראל עושה למנוע את רוע הגזירה?

התחושה שלי היא שמלבד נאום נתניהו הצפוי בחודש חודשיים הקרובים להצגת העמדה הישראלית בנושא הסכם שלום עם הפלסטינים אנו בעצם משלימים עם המצב הקיים, מתוך הנחה שבמקרה הכי גרוע מדינה זו תתקיים בגבולות זמניים ולא תוכל להתרחב ללא הסדר עם ישראל על כל המשתמע מכך, דהיינו: קבלת כל הדרישות הישראליות: הכרה במדינה יהודית, סיום הסכסוך וכו' והיא למעשה תיאלץ בסופו של דבר לתנאים שייכפו עליה.

עם זאת, החשש הגדול הוא שהבעיות הצפויות שלאחר הקמת המדינה הזמנית הן שהיחסים בינינו לבין הפלסטינים יגיעו תוך זמן קצר לנקודת רתיחה בעקבות העלאת הדרישות הפלסטינית להתרחבות על חשבוננו ללא כל הסדר, ביחוד בירושלים, במלים אחרות: הפלסטינים יחזרו לטרור, שכן האלטרנטיבה של קבלת דרישות ישראל אינה מקובלת מבחינתם והיא גם לא תהיה בעתיד הקרוב לעין. יהיו מהומות קשות, שכן הפלסטינים לא יבינו למה אנו מונעים מהם את "חלומם" ויוציאו עלינו את תסכולם. ולא רק זאת, תגובתם של ישראל תהיה לא פחות חריפה: היא תרחיב את בנייתה בשטחים, כקונטרה לצעדם של הפלסטינים ולרעיון של גבולות 67 שאינו מקובל עלינו, עד כדי כך שאי אפשר יהיה לדבר על מדינה פלסטינית אפילו לפי הצעת ישראל "הישנה". בנקודה זו אפשר להצביע על זלזולה של הרשות הפלסטינית בכוחה של ישראל לשנות את המצב, זלזול שיעלה להם ביוקר. הבניה הנרחבת ביהודה ושומרון תקבור סופית את תקוותיהם של הפלסטינים.

העולם יראה זאת וגם אם יבין את משגהו, בשל קוצר רוחו וקוצר ראותו, הוא לא יהיה מוכן להכיר באחריותו למצב וימשיך להפיל את האשמה כולה על ישראל. למה? כי כך נוח. היהודי תמיד אשם...

הסיכויים למנוע תרחיש זה אינם גדולים, וגם אם זה יתרחש, על הפלסטינים לדעת שיש להם הזדמנות אחת ויחידה ובמקרה של סיכון ממשי הם יושמדו. הזדמנות שניה כבר לא תהיה, וכאן יש לומר: מדינה דו לאומית לא תהיה האפשרות האלטרנטיבית שלהם, האפשרות השלישית היא אחרת... גם ככה אנו כבר מתחילים לחשוב בקול רם על אפשרות זו, לאחר שהתבררו כוונותיהם מאז אוסלו 1993.

האם ישראל יכולה להרשות לעצמה מדינה ערבית נוספת לצידה של ישראל ללא כל הסכם איתה? אני בספק

מאחלת לקוראינו היקרים חג פורים שמח

ציונה