חברות נשית אינה יודעת גבולות זמן ו/או מרחב. אני מקווה שגם חברות גברית. איני מתיימרת לכתוב כי גברים לא ניחנו בתכונות שמיד אפרוט, אלא שאינני מכירה חברות שכזו היות ואינני כזו – גבר. לכן, אני מיד מניחה את יסודות ההתגוננות נגד כל הגברים שירשמו לי בתגובה – "גם גברים הם כאלו ריקי", ואומרת פשוט שאני מעידה על שאני מכירה- נשיות, חברות – חברות נשית. עם השנים רשימת החברות שלי מחד הולכת וגדלה ומצידה השני הולכת ומצטמצמת - יש איזון. חברותיי הן אלו שנקרו בדרכי ועם הזמן הלכו עם נפשי צעד צעד עד מרחק של קילומטרים. ההליכה הייתה תמיד זוגית, אם כי לא תמיד שיוויונית, לעיתים הלכתי אני מספר צעדים קדימה נתמכת על ידן מאחור, לעיתים התחלפו התפקידים. בשבועיים האחרונים יצא לי לשמוע כל כך הרבה סיפורים אישיים והזויים מצד מספר חברות שהוכיחו לי שוב ושוב כי חברות נשית איתנה, כמוה כאהבה זוגית גדולה, כמשפחה.
חברים הם המשפחה שאנו בוחרים את המשפט החכם הזה אמרה לי פעם חברה שלמעשה אני כבר לא בקשר איתה היום. עם זאת המורשת שהיא השאירה לי אכן כל כך חשובה. מרבית חברותיי הקרובות היום הן אלו המלוות אותי כבר שנים. עם זאת דווקא אותן חברות, אלו הקרובות ביותר, הן אלו שיוצא לי לפגוש אותן אחת ל...או כמו שאומרים פעם בשכחתי. איני יודעת מה עובר עליהן ביום יום, על מה הן שמחות/רבות/צוחקות/מהרהרות בכל רגע נתון עם בני זוגן, עם משפחתן, עם חברות אחרות. איני יודעת מה הסטטוס שלהן בעבודה- אם השתנה, אם הן עדיין עובדות ובכלל מה מעצבן אותן ביום יום, מה קורה להן? גם הן אינן יודעות את יומי.
ובכל זאת, בכל שעה נתונה, בכל רגע חולף, בכל מה שיקרה לי ולהן – שמח כעצוב, אנחנו יודעות כי אנו שם אחת בשביל השנייה. זוהי מעין ברית דם לא כתובה ולא מדוברת הנחרתת בכל יום יום מחדש, בידיעה. גם הזמן והמרחק לא יכולים לברית זו.
|