ההריון הזה בא לי בהפתעה. לא נסינו למנוע הריון ותכננו להתחיל למנוע כשהוסת תחזור. כשמורי היה בן שנה (בדיוק!) מסתבר שבייצתי לראשונה (הוסת עדיין לא הגיעה מאז הלידה), כי אחרי שבועיים כשהיה לי מעט דימום, ואמרתי לאריק: "הוסת הגיעה. מעכשיו צריך לשמור", ראיתי שהדימום לא מתחזק והתחלתי לחשוב, אולי בכל זאת מדובר בדימום השתרשות, כפי שהיה לי בשני ההריונות הקודמים. בדיקת הריון ביתית הראתה שאכן כך היה.
את ההריון עברתי בקושי ונסיונות לעכל את הבשורה, מה שהצלחתי לעשות רק בלידה עצמה - ועל כך בהמשך. רצינו ללא צל של ספק עוד ילד, אבל לכל הפחות שנה וחצי מאוחר יותר.
שני ההריונות הקודמים שלי הסתיימו 15 יום ו 6 ימים אחרי התאריך, כך שציפיתי לאיחור. לא היה תאריך משוער של ממש, כי הסתמכתי על זמן קיום היחסים עפ"י הזכרון ודימום ההשתרשות. ועדיין - היה לי תאריך משוער שיצרתי לי. בגלל שמורי נולד 4.800 ק"ג בלידה קלה יחסית ונהדרת, לא חששתי מהגודל של התינוק, אבל חששתי שהוא יהיה סכרתי. לקראת סוף ההריון היה לי חשק מטורף למתוקים ופחמימות והיה קשה לשמור על דיאטה. במקביל כל יום שעבר מתח את סבלנותי, ורציתי שההריון הזה יסתיים כבר ואזכה לפגוש את המתוק שבחר לבוא אלינו כך בהפתעה. הלכתי לדיקור כל יום במשך כמה ימים, ולבסוף ילדתי 8 או 13 יום אחרי התאריך המשוער, תלוי על איזה תאריך מסתמכים.
|