(את כל המידע שלי אני שואב מהתקשורת ומשיחות עם חברים ופעילים)

השבוע השני של השביתה התחיל בשני אירועים שאינם קשורים למאבק. רעידת האדמה והצונאמי ביפן והרצח באיתמר. שני אירועים שאליהם נדרשה התקשורת ובאופן טבעי הופסקה ההתעניינות בשביתה שלנו מה גם שאת 15 שניות התהילה כבר קיבלנו בשבוע הקודם. כמעט כל כותב נחשב, כל תכנית רדיו וטלביזיה כבר סיפרו על השביתה וניתן לומר שהם עשו זאת עם אהדה לא מבוטלת לשובתים. בנוסף גם האוצר וגם האיגוד שלנו שחררו הודעות שאוטוטו חותמים על הסכם וכמעט הכל גמור. בקיצור- השביתה היא חדשות ישנות ומשעממות.

תחילת השבוע התאפיינה בציפיית צוותי המשא ומתן לשובו של עופר עייני מחו"ל. נסיעתו עוררה תהיות: אם הוא חשוב למשא ומתן למה להתחיל שביתה בלעדיו? אם השביתה חשובה להסתדרות- למה לנסוע?

ביום ראשון התקיימו הפגנות בכל רחבי הארץ. אפשר היה לראות את הצעירים עם הותיקים. את תנועת עתידנו ותנועת עו"סים שינוי ביחד עם העובדים הותיקים יותר, ביחד עם אנשי האיגוד.

איפה שהוא באמצע השבוע נפרם התפר. עדכונים מסודרים של האיגוד המשיכו להגיע בקצב של בערך אחת לשבוע אבל תעשיית השמועות עבדה ולאט לאט נוצר מושג על ההסכם המתגבש.

הכיוון הוא תוספת של 1100 שח לכל עובד. קביעת רף מינימום מעל שכר המינימום לכל העובדים במגזרים השונים ובכך לראשונה נקבע שלמדינה יש אחריות ברורה על שכר העובדים עבורה גם אם הם מהמגזר השלישי והפרטי. כל השאר היו דברים שכל המגזר הציבורי זכה בהן בקיץ הקודם. מנגד העובדים יצטרכו לעבוד מספר שעות רב יותר כל חודש.

כאן התחילה הבעיה. האיגוד רואה בהסכם כזה הישג משמעותי. זה יוצא תוספת של בערך 25% באופן ממוצע לעובדים. כמובן שהעובדים החדשים ובעלי השכר הנמוך מרוויחים יחסית יותר מהוותיקים ובעלי המשכורות הגבוהות.

הבעיות הן בעיקר שהדבר ייצור מקצוע בו לא תהיה כמעט התקדמות בשכר. הדרגות הנמוכות והגבוהות יהיו דומות ולא יהיה תמרוץ למתקדמים. בנוסף לא הוקם מנגנון פיקוח יעיל לוודא שהכסף אכן מגיע לעובדים (על זה גם האיגוד מתעקש ולפי הפרסומים בגלל זה לא חותמים).

יש בעיות נוספות כמובן- לא ברור אם התוספת תכלל בשכר הבסיס ועליה יופעלו התוספות של גמולי ההשתלמות, פנסיה והטבות נוספות או שהיא תהיה מבודדת.

לא טיפלו בבעיות בסיסיות כמו תשלום עבור כוננויות (ובכלל זה כוננויות מעבר לחצות), שעות נוספות, טבלת דירוג בעייתית ועוד בעיות איתם מתמודדים העובדים הסוציאליים ומוחים במשך שנים עליהם.

משום מה ההפגנה שארגן האיגוד ביום שלישי בוטלה. מכאן ואילך נשמעו כמעט ורק קולות חלושים מצד האיגוד, ואילו תנועות הצעירים התחילו להרגיש שגונבים להם את השטיח מתחת לרגליים.

ההפגנות מכאן ואילך היו למעשה הפגנות לא נגד האוצר אלא הפגנות נגד האיגוד. בהודעה חריגה שפרסם יו"ר האיגוד הוא קבל על מעורבות רבה מידי של סטודנטים ועל מעורבות של גופים פוליטיים ובעיקר חד"ש. הוא שכח שבהפגנה מול משרד האוצר הוא נתן לדב חנין רמקול בדיוק כמו לחברי כנסת אחרים ושהוא הזמין את הסטודנטים, ובצדק- להצטרף למאבק.

בדף הפייסבוק שהוקם על ידי האיגוד וקיבל כמעט 10,000 לייקים (כלומר שעשרת אלפים איש מקבלים ממנו עדכונים) הפכו בהדרגה מרבית התגובות מאהדה ועידוד הדדי לביקורת על האיגוד וזאת לצד המשך פעילות שמרנית של האיגוד על ידי סריקת כתבות אוהדות מהעיתונות והעלתן לאתר. לא התבצע שום שיח בין ראשי האיגוד, ההסתדרות ו"העם". וכך הפך הדף מאתר אוהד לאתר ביקורתי ואם אמרתי בעבר שצעירי העבודה הסוציאלית הם כיכר תחריר שלנו, אני מדייק ואומר שדף הפייסבוק הפך לכיכר תחריר. הפערים שעולים מסריקת הדף הם ברורים- איגוד מקצועי מיושן שחושב בפרדיגמות עבשות בכל הנוגע לניהול מאבק ויצירת שינוי, עם יועצי תקשורת מיושנים שלא מבינים את חשיבות השיח האינטרנטי וחושבים על תקשורת חד כיוונית בלבד מול עשרות ומאות אנשי מקצוע שמבקשים יותר. בהמשך סיפרו לי חברים על כך שדברים שכתבו בדף- נמחקו ושיש אחרים שנחסמו מלכתוב שם. הדבר הביא כמובן להקמת דף מתחרה בשם "מאבק העובדים הסוציאליים- האיגוד לא יסתום לנו את הפה" ולהעצמת אווירת הפיצול.

על מנת שלא להאריך אנסה לתמצת את הדילמות הנוכחיות של יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים - חתימה על ההסכם הנוכחי מביאה לשיפור במעמד העובדים הסוציאליים (באחוזים זה נראה הרבה). הוא הצליח להביא את הממשלה להתחיל בתהליך הלאמה מסוים שיכול להמשיך גם במגזרים אחרים ולהביא לשינוי חברתי חשוב. מצד שני לא חל שינוי מהותי במעמד העובדים. מי שקיבל מעט יקבל מעט ועוד קצת. תוספת של אלף ש"ח היא לא מאוד משמעותית ומשאירה את העובדים הסוציאליים האקדמאים נמוך מאוד בטבלת מקבלי השכר במשק. בנוסף חתימה שלו על הסכם עלולה להביא להקמת איגוד מתחרה. היו שדיברו על כך כי תנועת "הכח לעובדים" כבר מתחילה לפעול בוואקום שנוצר ויש שקוראים לביטול החברות באיגוד. יש אחרים שקוראים לכינוס ועידת צירי האיגוד ולהוצאת ההחלטה על ההסכם מידיהם הבלעדיות של הנציגים הבכירים.

בנימה אישית- אני תומך באיגוד. כך אני מעדיף שהדמוקרטיה הייצוגית תתנהל. נבחרו נציגים וצריך לתת להם לנהל את המאבק וגם את הפשרות שלו. אבל בימים האחרונים מחלחל אלי גם קול אחר. אני מתחיל להסכים עם נציגי המתנגדים להסכם. כבר שנתיים שמתנהל המאבק הזה בחדרים מאובקים. כבר שבועיים שהוא מתנהל באופן ציבורי. אולי שלפחות יהיו לו פירות משמעותיים?

ואולי, גם אם יסתיים המאבק הזה בהסכם המוצע- יתחיל מיד התהליך להמשכו ולשינוי מעמד העבודה הסוציאלית בישראל: בחירת  נציגים חדשים, בחירת דרך חדשה לשינוי.

את התקשורת ואת רוב הציבור זה מעייף ומשעמם. אבל לדעתי מדובר באחד המאבקים היותר חשובים לדמותה של מדינת הרווחה בישראל שיקבע קווים להתנהלות מאבקים מקצועיים אחרים.