— נראה אם תבין מה אני אומר — פונה יענקי ציפרשטיין לזעליג פופוביטש — שים לב טוב: וחשדרפנימואפכוט.
— מה אמרת???
— וחשדרפנימואפכוט.
— מה??? - קולו של זעליג עולה אוקטבה — מה זה הדבר הזה??
— תקשיב טוב טוב: וחשדרפנימואפכוט.
— אוי, אין לי כוח בשביל השטויות האלו. בסדר?
— מה שטויות? איך אתה מדבר? זה ממגילת אסתר: והאחשדרפנים והפחות.
— אז למה אתה אומר את זה כלֿכך מהר? — זעליג מתנצל — חשבתי שהמצאת איזו מילה הונגרית בסודנית.
— שום הונגרית בסודנית. אני עושה אימונים בלקרוא את המגילה כמה שיותר מהר. אם אני מוריד את רוב ההפסקות בין המילים ומחבר את הכל בצ´יק אחד, אני יכול להרוויח יותר משתי דקות על כל המגילה. עשיתי חשבון שרק על המילים והאחשדרפנים והפחות, אני יכול להרוויח כמעט שלוש שניות אם אני מצליח לדחוס אותן הכי צפוף שאפשר.
— ומה יוצא לך מלהרוויח שתי דקות ושלוש שניות?
— אוהו, זה המון. בשנה שעברה קראתי את המגילה בהתנדבות במושב זקנים בעשרים ואחת דקות. כולם הודו שזה היה מאוד מהר. אם אני אנצל את הזמן של הקריאה כמו שצריך, אני יכול לעשות להם השנה שיא חדש של שמונה עשרה דקות וארבעים שניות. מקסימום חמישים.
— נו, ואז?
— מה ואז? אני מסביר לך, אז יש לי שיא חדש.
— אתה רציני?
— בוודאי. אם אני מסוגל להרביץ חזרת הש"ץ בשלוש דקות וארבע עשרה שניות, אתה יכול לסמוך עלי.
— יענקי...
— מה אתה מסתכל עלי ככה? אתה לא מאמין? אצלי בחזרת הש"ץ הכהנים יודעים שאם הם לא יטלו ידיים בשיא המהירות, אין להם מה לחפש במניין שלי. חבל על הזמן. היה פעם איזה זקן טיחו אחד כמעט בן חמישים, שמרוב מהירות בכלל לא קלט מה הולך איתו. הוא התחיל להתעצבן ולדבר לא יפה, כאילו מי יודע מה קרה. הייתי יכול להרגיע אותו כמו צנון. אבל היה חבל לי על הזמן. עד שהוא גמר לקטר, כבר הספקתי לגמור בחוץ סיגריה שלימה ולשמוע את עיקר הנייעס של הבוקר.
— ואיך החבר´ה במושב זקנים מגיבים?
— אוהו, אתה צריך לראות איך הם משתפים פעולה. איך שאני מתחיל לקרוא בקצב, הם תופסים עירנות מוחלטת. אין להם מושג איפה אני אוחז. מתחילים לדפדף קדימה ואחורה; עושים כל מיני תנועות; זזים מצד לצד; מסתכלים אחד על השני. עד שהם קולטים שאין להם סיכוי לעמוד בקצב, אני כבר גומר.
— רגע, ואתה רוצה להגיד לי שבכזאת מהירות הם מצליחים ליהנות מקריאת המגילה?
— תראה, תמיד יש כאלו שלא מבינים שההנאה היא לרוץ עם הקריאה כמה שיותר מהר, אבל הם יוצאים מן הכלל. בשנה שעברה היו לי פחות מעשרים יוצאים מן הכלל.
— מתוך כמה?
— מה מתוך כמה? במושב זקנים כולם יוצאים מן הכלל.
— אתה קורא גם במקומות אחרים?
— בוודאי. אני קורא לחולים, לאלמנות, ליולדות, לנכים — כל מי שלא יכול לבוא לבית הכנסת ומזמין אותי, אני מתנדב.
— ואצל כולם אתה קורא כל כך מהר?
— אלא מה? בגלל שיש להם בעיה הם לא יהודים מספיק כשרים?
— אבל מה הקטע שלך? למה למהר כל-כך? אנשים מחכים לקריאת המגילה שנה שלמה, למה לא לתת להם ליהנות? שיקח עוד עשר דקות, עוד רבע שעה. מה יש? מה הבעייה? שיבינומשיוצכמאפא.
— מה?
— שיבינומשיוצכמאפא.
— מה??? — עכשיו הגיע תורו של יענקי לעלות אוקטבה.
— שיבינו מה שיוצא לך מהפה.
|