השחר עלה מבשר על בוקר ניפלא. לילה קודם לכן, לא היתה קאדו מסוגלת לבירדם.יחד עם ג'ודי ,סבבו בבית  חסרות מנוח,כשקאדו מעבירה את זמנה   תופסת ומספרת שוב ושוב לפפוצ'י  הינשוף, ולליבי הבובה שבמהרה  יתמלא  הבית רעש וצעקות ובכי של תינוקים" כדבריה. מיני, החליטה הפעם להתעלם מהבשורה  ,ומצאה מחסה מתחת לשולחן האכל, מקום בו נעלמה מעיני קאדו. אדם ניסה להעמיד פנים  כאילו הוא שווה נפש, וגיחך למראה השתים שסבבו כאחוזות  תזזית, אך הכל היה כמובן, אחיזת עינים.ככרל שניסה ,לא הצליח  עוד זמן ממושך, להיראות אדיש,וגם הוא נידבק בהתרגשות הכללית.ג'ודי היתה נירגשת ובכלל סף הרגישות שלה, היה נמוך.כל דבר ,ולו הקטן ביותר, שנגע במשפחתה ובתינוקת שתצטרף במהרה ,שב וריגש אותה ,סוחט בלי קושי דמעה מעיניה.עתה כבר סבבה כארי בסוגר. בפעם המי יודעכמה, שבה ןבדקה את מיטת התינוקת ,ואת הלול  שניצבו בסמוך.קאדו כבר ישנה ,עייפה ונירגשת.היא שכבה במיטת הנוער החדשה שקנו לה הוריה, שכן מעכשיו הינה כבר גברת של ממש. היא עמדה לעלות לכתה א,ובלב קל ויתרה על מיטת  הקטנים ,שלה כבר לא היה  בה צורך. ג'ודי פכרה אצבעותיה בעצבנות מהולה  בשמחה."אדם, שוב תהיה תינוקת בבית, וקאדו כבר בת שש.  איך שחולפות להן השנים."שני בני הזוג ידעו זאת היטב: העיקר בחיים ,ככל שאפשר, להתמודד ולא להיתמוטט.  תמיד צריכה להיות תיקוה, בית ובו ילדים, היש יפה מזה?ככל שנמשך הלילה, הוא הפך לליל שימורים.ג'ודי המשיכה להרהר בקול:,"אנחנו כמו עוף החול, .קמים וממשיכים ומקוים .שבע יפול צדיק וקם.אנחנו אולי לא צדיקים" גיחכה  לעצמה, אך ליפול ולקום ,בזאת אנחנו יכולים  לשמש דוגמא לרבים וטובים, ואף לפתוח בית ספר.   "אנחנו כמין בבות נחום תקום, שכזו".המחשבות האלה נסכו בה תנומה, אף שחשבה כי לא תצליח להירדם. אך, אף היא נירדמה לבסוף לשעה קלה. קרני שמש ראשונות פיזזו להן מגרשות  שרידי ליל אחרונים.קאדו התהפכה על צידה, חפצה להמשיך בשנתה ,אך לפתע זה קרה. היא נחרדה כשניזכרה, וזינקה באחת ממיטתה.  "היום היא תגיע, היום אקבל הביתה את אחותי החדשה", זימזמה לה שיר שהמציאה בו ברגע.  כלבתה מיני, הטילה לחלל האויר צרור נביחות עליז, תורמת את תרומתה  למנגינתה של קאדו. למישמע המהומה, ניעורו ההורים. אדם מיהר לישפות קפה ריחני על הכירה. אחר שטף את פניו תוך שהוא מצחצח את שיניו ומנסה לשיר והכל באותו הרף עין, ג'ודי שבה ובדקה את שקית הבגדים, זו שהכינה לתינוקת  מבעוד יום. "אוי אמא, כבר בדקת זאת אלף פעם  "גערה בה קאדו בצחוק. מאושר. "נכון ,"הסכים גם אדם, צוהל וצוחק,  בזכרו כיצד לא נתנו תנומה לעיניהם ,ערב קודם, אז ,כשעמדו לאמץ את קאדו.והנה שוב חוזר אליהם אותו רגע ,היום שלפני, וההתרגשות הינה אותה ,דבר לא הישתנה. "אבא, היזהר "קראה קאדו לעברו .הוא ניראה לה מהורהר, מזניח את תפקידו הקבוע כמשגיח על קנקן   הקפה המתבשל על האש. "נידמה שאת היחידה השומרת על קקור רוח, "גיחך ונשק לה בפתאומיות. ביתו צחקה ממהרת להתנער מהנשיקה ולברוח החוצה."תפסיק אבא, אני כבר גדולה, "אמרה ושמה בפיה של מיני כלבתה את בובות הפפוצ'י, וליבי. תשמרי על הבובות פקדה, ומיהרה להוריה, שכבר ניצבו לידה, ליד המכונית,אותה הסיע אדם  עכשיו  היישר לעבר הבית ממנו עמדו לקבל את ביתם החדשה.  צריך לעזוב את הסיפור באופן דחוף ואמשיך בהזדמנות הראשונה. בי לכם קוראים וקוראות ניכבדים.  להזכירכם, זהו סיפור חיים אמיתי. אז ביי ביי.