| הוא כזה מאמי ומתוק, והחבר הכי טוב שהיה לי...וכן, אני לא מתביישת לצעוק שאני אוהבת אותו. וכן, אני מתגעגעת אליו כשהוא קצת רחוק ממני. וזה סימן לאהבה. בדרך כלל כיף לנו ביחד, אני אוהבת אותו על מה שהוא, את כולו, (ככה זה כשאוהבים) ואני חושבת שגם הוא מקבל אותי כפי שאני - לטוב ולרע. רציתי שתכירו אותו גם אתם. מגיע לו, כי הוא מיוחד. הוא קצת רגשן, ויש לו דרך הבעה מיוחדת, בלי לדבר הרבה, כי הוא שתקן וקצת מופנם, וקשה לו לבטא את עצמו במילים. רק לעתים רחוקות הוא נפתח ומדבר, ואני מקשיבה. הייתי רוצה שיספר לי מה כואב ומה מעיק עליו. אבל במקום זה הוא מתרפק עלי, ומביט בי בעיניים עצובות, ושותק. לפעמים הוא נאנח, ואני מחסירה פעימה. בדרך כלל הוא טיפוס נוח ,ותרן וצייתן , ואין לו דרישות מיוחדות מהחיים. רק אל תבינו מזה שהוא אפאתי, ואין לו שאיפות או רצונות משלו. הייתי מגדירה אותו כמינימליסט. אם למשל, יהיה לו כסף בכיס הוא לא ממש יידע מה לעשות עם זה, כי הוא בכלל לא חומרני, הכסף לא עושה לו את זה, והוא מסתפק במועט. כל הכסף אצלי, ואני היא שמבזבזת, בלי חשבון. הוא גם בכלל לא בררן ואוכל כמעט הכל , ובעיקר הוא אוהב כבדים, כנפיים , ושאר מיני בשר..(גבר לא?) קל להשביע את רצונו, והוא מוכן לאכול אפילו שאריות, ואף פעם לא מתלונן שהאוכל מלוח מדי , לא טעים או תפל. אף פעם לא שמעתי ממנו את המשפט: היה בסדר, אבל לא משהו. או: אם היית משתדלת קצת יותר, היה יותר מוצלח. ואני מכירה כאלה שקשה להם לפרגן, ומחפשים פגם בכל דבר. לא הוא. שלא תחשבו שהוא איזה מושלם או משהו. לגמרי לא. יש לו את הקטעים המעצבנים שלו. האהבה הגדולה שלו, למשל, היא השינה. וכשהוא נוחר על הספה מול הטלויזיה, וישן שינה עמוקה , אני צריכה לטלטל אותו קצת כדי שיפסיק לנחור. ויש לו עוד הרגל קצת משונה, ללקק לי את כפות הרגליים כדי להעיר אותי, ותמיד לפנות בוקר. כבר התרגלתי. וכשאנחנו יוצאים לטייל , הוא מאושר כי הוא אוהב לבלות בחברתי, והוא לא מסתיר את זה. מדי פעם הוא מחבק אותי, ומביט בי בעיניים עורגות. הוא מתבונן לצדדים ועושה פרצופים של חוסר שביעות רצון לבחורים שלוטשים בי עיניים. כן, הוא קצת קנאי. אממ... אולי רכושני. הוא גם קצת חרדתי. כשהוא בבית הוא נצמד אלי כל הזמן, ואפילו כשאני במקלחת. אני משתדלת להרגיע אותו , וכבר נשבעתי שלא אנטוש אותו לעולם. פעמים רבות הבטיחו לו הבטחות , עד שהפסיק להאמין, והוא משווע לחיזוקים, למילים חמות, ולליטופים , ממש כמו ילד קטן וחסר ביטחון. היו גם אקסיות שהבטיחו, אבל לא קיימו, וזרקו אותו. אני יודעת שלא היה לו קל בחיים והיו לו אכזבות ושיברון לב. ואחרי כל מה שעבר בחיים אין פלא שהוא סובל מחרדת נטישה. עד היום, גם כשהוא קרוב אלי ומרגיש בטוח, אני רואה בעיניו עצב עמוק. וכשהוא נוגה, אני מתמלאת חמלה ורוצה לעטוף אותו באהבה, ולא להרפות. אני סולחת לו גם כשהוא עושה שטויות, נזהרת בכבודו, ומשתדלת שלא לפגוע בו. יש לו, לפעמים נימוסים מוזרים משהו. בזמן הארוחה, הוא מתנפל על האוכל , בולע, ובקושי לועס. כנראה שהרעיבו אותו כשהיה קטן. הרגלים ישנים קשה לשנות, ואני מבינה... לפעמים, הוא מחייך אלי חיוך גדול ובא אלי כנוע ומתרפק. הוא כל כך מתוק ברגעים האלה, שבא לי לגונן עליו ולשמור שלא יאונה לו רע. והוא גם חתיך אמיתי, עם רעמת שיער לבנה כשלג , ועיניים ירוקות בהירות ענקיות. אבל בימים האחרונים אני חושבת שאין מנוס, וחייבים לגזוז לו את הפרווה כי חם, כל כך חם, והוא מזיע, ומתנשם בכבדות . כן, הוא מאד שעיר. מחר נלך ביחד לוטרינר , כדי שיתן לו חיסון, ואולי אקח אותו למספרת חתולים שיעשו לו תספורת קצרה, עם קצת קוצים וכזה.... |