אינני יודע אם חמש מיליארד שנים

או  פחות מכך עוד תשוט

גלגל אש לוחש

ותבער ברחש עד לתום העד

שלה

אולי נותר סיבוב נוסף 

נבוב

בלי כחש שאיש עדיין לא חש

מה שברור, לכל מסלול קצה

והסוף ימצא מוחק את קיומו בעצמו

בדעת

מלאה

ויהפוך לריק שאף הוא מחיק

ולא יעיק על איש.

גם השמש  תתפח

לענק אדום בבלות

ותפח נשמתה במותה

ותתכווץ ותחתום את התום

ותיפול לים החלל הגדול

ננס לבן

מבלי לשאול: 

מה יהיה על האנושות

בסך הכול אינה חייבת דבר

לאיש

אני ואת, מהסתם לא נהיה

כאן

מעולם לא היו לנו טענות

נגד השמש

ההפך

הוכיחה את עצמה גרם יציב

בלי אגו נפוח

שהציב כל חפץ בקצב זמנו

נע בחוגתו

על שמחתו ותוגתו

מלוא כבודותיו וכבודו

גם זה שלא רצה לדעת

כי קצוב עיתו

השמש לא התווכחה איתו

היא לא עמדה על דעתה

לנוכח  דעתו

שלחה נהרת אור חלשה ולחשה לעברו

שלא תשרוף את עורו

ולא היה  חדש 

שהיא שוויונית לציץ המציץ

ולקש

שיבש

ולרש

גם דבר ממנה לא יצא בתוכחה

והעיר לעשיר

כמה צבר ולקח

מהקור ומהאור

השמש מעולם לא העלתה טענה נגד איש

גם אם נוטה הפלנטה הזו

על צידה וחדלה להכיר ביעודה

היינו תמיד בעדה

שתבער ותקרין

ואם תחדל נכבד אותה

הן החלטתה טבועה מיום היוולדה

בהוויות מהותה

היא לא חייבת עוד לצאת מגדרה

שתיפול כצפוי על גלגל חמתה על חרבה

ממלא הם נופלים

ולא מ-ידה

בלי מידה

ובלי למידה

ראויה

לכל היותר האנשים צריכים

לבקש מהשמש מחילה

ולא להעלות על דל שפתם מילה

בגנותה

בפרט "ששמש העמים"

מתהפכת בקברה

זוכרת אותם סוגדים לה

באידיאולוגיה רהוטה

וממיתה

אבל מכל מרחב החלל

השמש הקטנה שלנו, הכוכבית,

טורדת את שלוות נפשי

ואת נפשך

שם אנחנו מצויים ומצווים

הציבה  אותנו להיות מדענים

חוקרים  כושלים

בזן האדם על מכאוביו ונפתוליו

תוהים בלקט זמניו

ובפרט על הצלע והצלקת

ומדוע דווקא משם עקר

וסבר שאכן יהיו לבשר אחד

שיכלו להיות נפש

בכבש מדרגות הזמן

ואיך הדעת עודה מתגעגעת לעבר

לשוב לחזור לגן

הרצון הזה הנגוע תדיר בגעגוע

המבקש ולו בחטף לערטל שוב בבית החזה

עודו נותר מהתל

בחשבון הנפש מהניתוח הפתוח

ההוא

שמעולם לא נסגר

ולא נמצא הארון הראוי

לקפל בו את בגדי העור

שנתן להם

פוער עוד חור שחור

שאינו סוגר ארובות עיניהם

שינוחו לבסוף

מלהתגושש

ויחלו שנית להתבושש

שעודם אפופים ברחש לחש הנחש

עוד מהגן  באין פתרון

המחזה חזר מחזורים

גם שהפך בוסתן נעזב

שעיטר מאז את פתחיו בקוצים

שעודם רוצים ומתרוצצים

מחפשים מזור

בהיעדר דרכים להיכנס

כל שנותר הגבעולים שעוד צומחים

והשרכים

הנדרכים

ונסחטים מהרגלי

כוח התפוח לתמצית

שתצית  ותרפה את השרירים הדרוכים

ותרפא

פחדים  מרחש סוד ולחש הנחש

ותפזר רוח קדים

הנוסכת

פרוכת מליטה בידיעה

מה היה הרחש

ומה נאמר בסוד לחש

לאוזן הערלה

שעלה בידה לגעת בדעת

ומאז המרדף אחר המידע ואי הידוע

נודע והוטח קשוח מדיי להכלה

שעוד הדעת נוגעת ברעד

הזה

ושורפת כל כוכב סמוך

שלא שמר מרחק ראוי

מקדמא דנא

מאדם וחווה

הרחש הזה עודו נושב ונושף

בכוונה שלהם

לשוב להשתלט שנית על הגן

ולהגיד

יהי אור

את הכוכבית הפרטית שלנו

ראינו פעם

מסתובבת בביטחון

נגד כיוון השעון

שהמרכז המגנטי

שולף  סיכה

והמחט ננעצת

מבשרת שעלינו יהיה לצאת לחפש את הצפון

ומה צופן יום בחובו

בלי מצפן

ולחטט במצפון

ולתהות אם חופן עודו חום

 שישרוף עוד פלנטה

או שמא הקור יעתור תחינתו

וישטח בקשתו בליבת הזמן

כמו סם משכך

וכך יפשיר בקרום רקמת הלבן

בספקטרום מנסרה

עטור גוון

וישיר שיר אחד

שנגיד עליו בהסכמה מלאה

שהוא אנושי ופואטי מספיק

לאחות בחצי שפה

את המחלוקת הרועה עוד

כבשה תועה בשעה

נוזלת הגוזזת

עוד צמר מראש הרש

הכוכבית שלנו רתקה  אותנו אתמול

אל הכיסאות  בשיחת נפש

נוקבת

מפותלת ללולאות 

אל ליבה

שאין בילתה

את נפלת מהכסא בתדהמה

אני מעדתי בהיעדר הכלה

היינו צרכים להיות מרותקים

כאילו היינו אסטרונאוטים ישובים בחללית

הבהירה שעלינו לשוב לאגדות

לסינדרלה וללכלוכית

למצוא את המזור

בפרודות האור

XXX

הכוכבית הפרטית שלנו

רוצה תשובות מפורטות לשאלות

עד הקיץ:

להיכן הנסיך הלך

ומה אירע לשושנה

האם חזר עם כבשה ארוזה

כפי שניתן להניח

או שמא נלעסה

בשכחת פעמון

בהיעדר כסות הפרגוד

במסע הזמן הזה שנכפה עלינו

היינו משה כבדי לשון

ומגמגמים

ענינו לכוכבית

-"אנחנו לא יודעים

אנחנו בסך הכול כאן עבדים

מערבבים מלט עם אגדות

ומפרחים חידות

לכל היותר נכונים להשיב סדרים

ולשאת לבנים"

היינו חייבים להודות

אכן היה לנו טוב בלי שושנים

בלי כבשה אוכלת פרחים

ובלי שעון ופעמונים

נאלצנו לשפוך הכל מהכיסים

היו לנו עוד פירורים הסברנו שאנחנו

צריכים אותם לפזר

לרגעים האקראיים

שמתוכם יפרחו

כמה דרורים

שהסתרנו בגרביים הקרועים

הכוכבית שלנו

חיטטה אתמול בנו בקול ענבלים

ניגנה תחילה במנעמים

שאלה

שלומנו כדרך אגב

ואנחנו ענינו כמיטב יכולתנו

והשבנו והיטבנו לשאול שלום שלומה

ענינו  בנימוס יתר

להשקיטה מחמת זעמה

ומחמת שנותרה לנו הדממה

בהיסוס הזה היא הייתה עקשנית

רגשנית מדיי- יחסית לכוכבית

עד שלפתע היא זעמה

שלא ענינו בבהירות יתרה

ראינו אותה יוצאת מתוך

דעתה

עומדת בעצמה

עם שתי רגליים

על פני האדמה

נסערת נזפה:

"-על האהבה שלכם אני שואלת"

לא על השמש הגדולה;

ההיא מכבר אמרה את דברה

והביעה  דעתה והעירה

בפני האנשים

הצהירה תעזוב אותם

שיחפשו פלנטה אחרת

תעניק להם שהות מספקת

לארוז מזוודה

להשליך לתוכה

אי אלו דברים

שהלב לא יכול בליעדם

השמש הגדולה תעזוב

על הסיפור הזה לא אחזור שוב"

שיחת  הכוכבית

הפרטית שלנו הציבה אותנו  נבוכים

ענינו לה לבסוף:

-"שלא נצא למסע בין כוכבים

כמו יתר הברואים"

אנחנו נפליג לאגדות

נהפוך דמויות מצוירות

לפעמים נצא מהדפים

נביא לכוכבית חופן תופינים

וכמה עננים שנשמור

מעל השולחן בשבת עם החלות

ובחגים עם המועדים

נעמיד את הדברים

הנתמכים

למזלנו היא לא הבחינה שביום הראשון

חדלנו להיות עם מנהגים ארציים

שעודנו בוראים לנגד עיניה המשתאות

השתקפויות רבות פנים

הבוקעות מנסרות משברי האורות

בריבוי מימדים וצורות

הזויות באקראיות

ומתעתעים וטועים

מפריחים בועות צבעוניות

מוארות בגוונים

קשת ועננים

לכבוד כיבוי האורות

הארצי בכל זאת היינו צאצאי

הדורות בטרם גילנו את המסע בין הכוכביות

היינו תמימי הפעם תמימי דעים אנחנו נגיד לה

שתתחיל לכתוב :

"אלה תולדות הקורות והאורות

שלא נמצאו להם מקורות ראויים

להנצחות

על כך ולכן  משייטים פרודות

העוטות זכרונות מקדם ועד

קצה העתידות

שלא צפויים להראות עוד

מיום הבראם

מהבהבים  נהרה  בוהקת

אורות

נמצקת

בבצקת הזמן

לעוד כוכב מאורות.