אז ככה, לא שאני מתיימרת להיות בת 200, אבל אין ספק שיש משהו ממני שלצערי התבגר וכבר פחות מתעניין בכל ההילולות האלה. דווקא עכשיו חזרתי הביתה לסופש, ונורא רציתי לחגוג את הפורים ולהתקרחן כל הסופשבוע. פתאום יש מזג אוויר טוב, ויש פורים, ואני חייבת קצת לחגוג אחרי שכל הלימודים והעבודה האלה שאני טוחנת כל הזמן.

ממש היה לי חשק להתפרק ולהתפרע, אבל אז, כשהגיעו החגיגות עצמן כבר לא כזה נהנתי מהן.

הייתי אתמול עם חברות בפלורנטין, היה נחמד ואנשים היו מחופשים, אבל לא משהו הרבה יותר מלהיב מזה.

היום הייתי במסיבת רחוב בתל אביב בצהריים, היה נחמד, אבל חוץ מלהידחס בין ההמונים הלבושים כמו אלכס מהיפה והחנון, וההמונות הלבושות ב...כלום, ולרכוש איזו תרכובת כימית בלתי מזוהה שהתחפשה לכוס ערק אשכוליות במחיר של 2 כאלה ביום רגיל, לא היה משהו יותר מדי מרגש.

עוד לא הגיע יום שישי בערב, ואני כבר הכרזתי שעוד סיבוב בתל אביב היום אני לא עושה. אני הולכת למשהו מצומצם אצל חברות, הולכת לישון מוקדם וקמה מחר בבוקר לטייל עם חברה. נראה לי שזה יעשה לי הרבה יותר טוב לנפש מעוד איזה ערב רווי אלכוהול וסיגריות שלא יוביל אותי לכלום חוץ מכאב ראש על הבוקר.

האמת, שאני אפילו לא יודעת אם לקרוא לזה זקנה. אולי חכמת חיים ומספיק חגיגות כאלה שכבר גרמו לי להבין שככל שהחג יותר גדול והאירוע יותר המוני, כך כנראה שיהיה פחות כיף.

מאז ומתמיד אני זוכרת ערבי פורים, יום העצמאות, סילבסטר ושאפילו לא אזכיר את המילה מילניום שהיה הערב הכושל ביותר בכל הזמנים, כחגיגות כושלות.

הכל כל כך המוני וכל כך מפוצץ וצפוף שזה כבר לא כיף. וזה גם תמיד נראה כאילו לכולם מסביב כל כך כיף וטוב להם ואני היחידה שמתבאסת. 

ומצד שני, עכשיו כשנשארתי בבית אחרי שדחיתי מכל תוקף כל הצעה להתקרב לתל אביב גם מתוך רצון לקום מחר לטייל, אני עדיין מרגישה ממש מעפנה. כאילו מה, פורים עכשיו בחוץ ואני יושבת פה ומבלבלת את המוח בבלוג ובפייסבוק? אפילו לחברות האלה אין לי כוח ללכת עכשיו, ועדיין יש לי בחילה מהערק המזויף הזה בצהריים..

קיצר...לא הייתה לי באמת פואנטה פה חוץ מלהתמרמר קצת על החגים האלה שהם תמיד מבטיחים הבטחות של לא יודעת מה ומתגלים כממש מעפנים ומבאסים בסוף.

ברור שיש יוצאי דופן, ואני מקווה שבניגוד אליי, לפחות אתם כרגע חוגגים באחד כזה...

חג שמח לכולם!