0
אחת לפנות בוקר לא נרדמת מחשבות לא פוסקות לא מניחות להרגע אתה הולך ואחריך נסגרת הדלת ואני נשארת מאחוריה, מושכת עוד דקה. כמה הזוי כל מה שבינינו נדמה לפעמים שאין בעולם עוד שני אנשים שמכירים טוב כמונו כאילו המצאנו משהו שלא באמת קיים. יושבת עכשיו מול הדף ורושמת שורות ארוכות על מה שבפנים הדקות בשעון חולפות במהרה אני מוצאת את עצמי כותבת בעצם לך. כמה הזוי כל מה שבינינו נדמה לפעמים שאין בעולם עוד שני אנשים שמכירים טוב כמונו כנראה שהמצאנו משהו שלא באמת קיים. |