אלה הפנים האידיאליסטיות שלנו. זה דור העתיד של העובדים הסוציאלים. אותו מגזר שאוהבים כל כך לשנוא ולהכפיש ולבטל ולרמוס אבל חברה מתוקנת בעלת מדיניות רווחה אינה יכולה להתקיים בלעדיו. אותו מגזר ששואב אליו כוחות צעירים חדורי מוטיבציה ורצון לעזור, שסופג קיתונות של בוז ושל לעג, שמתיש את עובדיו ומרפה את ידיהם. אותו מגזר ששואב אליו את מיטב הנוער, אידיאליסט, בעל מודעות חברתית, שנפלט ממנו שדוד ובלי כוחות. זה המכתב שהגישו הסטודנטים לנשיא המדינה פרס בי"א באדר, יום תל חי:
כבוד נשיא המדינה, היום אנו עומדים מולך, אך כבר כמעט שבועיים אנו עומדים וקוראים בצמתי הצפון, ירושלים ותל אביב. יצאנו לרחובות כי הבנו שהעתיד שלנו כאנשי מקצוע, עתיד הפונים שלנו ועתיד החברה הישראלית מאוים! הצעקה של העובדים והסטודנטים אינה על גובה המשכורות שכן תלוש השכר הינו סממן וסמל, כפי שהאריה השואג הינו סמל. מדובר בדבר גשמי שניתן לאחוז בו ולממש אותו, אך הוא אינו המהות אלא כלי דרכו אנו מסבירים לעצמנו ולאחרים את המסר שלנו. האריה השואג מזכיר לנו את ערכי ההתיישבות הציונית, את החשיבות של הצפון והאידיאולוגיה שהנחתה את חברי חצר תל חי בבואם להקים פה מעוז ציוני. דרך ההיזכרות בהתיישבות זו אנו ממשיכים בדמיוננו לצורת החיים בה הם בחרו, קו חיים שבו "אדם לאדם - אדם" ולא "אדם לאדם – זאב". הם חיו יחד, דאגו זה לזו וראו מול עיניהם את ההרים הירוקים ואת החברה המלוכדת. כבוד נשיא המדינה, היום אנו עומדים, שואגים וקוראים לחברה מלוכדת! תלוש המשכורת הוא האריה השואג שלנו. דרכו מצטיירת דמותה של מדינה המזניחה את אזרחיה, מכריחה אותם לשרוד לבד ולא לוקחת אחריות. הערכים החברתיים המוטמעים בגנום החברה הישראלי נכחדים בכוח. אנו, שחונכנו על ברכי האחווה וההדדיות, על העזרה לאחר ועל ערכים קהילתיים שעד לא מזמן היו מקור לגאוותנו, נאבקים על סדר היום החברתי מחדש. לא נשתוק אל מול מדיניות קפיטליסטית העושה בנו הפרד ומשול ומכריחה אותנו להצר את מבטנו לעצמנו בלבד. אנו, ציבור הסטודנטים לעבודה סוציאלית בתל חי, באנו ללימודים אלה מתוך אמונה באדם ובשינוי שיכול להתרחש אם רק נרצה! אנו יודעים כי הרצון בשינוי והאמונה בו לא הופכים את התהליך ליותר פשוט. אך אלו אבני הבניין שמתחילים אותו! המאבק הוא רחב יותר מאשר תוספת שכר כזו או אחרת, המאבק הוא על אופי החברה שאנו רוצים לעצמנו ולילדנו. האם אנו רוצים חברה מפולגת, מופרטת, מנוכרת אשר לא מעריכה את מקצוע העבודה הסוציאלית כפרופסורה לכל דבר?! זוהי אמצע שנת הלימודים שלנו ובשבועיים האחרונים אנו למדים בצורה הטובה ביותר כיצד למצות את זכויותינו. מגיע לכולנו מדינה מכובדת, אחראית שלא מפקירה את אזרחיה. אנו פונים אליך, כבוד הנשיא – אנא, הבע תמיכה בנו ובאזרחים העומדים מאחוריך. הראה לנו כי לא אבדה תקוותנו, שכן אם אבדה התקווה אצל העובדים הסוציאליים, נועדנו לאבדון. |