0

4 תגובות   יום שבת, 19/3/11, 15:37

 

 

                                       אגדה אורבנית

 

בכפר קטן בקצה המדבר גר אדם בודד. ביתו ניצב בפאתי המקום ויום יום היה נוהג לשבת על הספסל שעל קצה התהום הפעורה למרגלותיו, ומתבונן בחילופי גווני ההרים מסביב .

האוויר היה צח והשמים התמידו בגווני הכחול החפים מכל לבנונית ענן.

וכך,יום אחד כששערו מתבדר ברוח הנושבת הרגיש לפתע שהוא ניתק מהספסל

ועף מעלה מעלה אל תכול השמיים. הוא ריחף כשלמולו לפתע התקרב כלי טייס בלתי מזוהה ומעליו ניצב מפוח ענק. השמיים התעננו.

החזק בידיות המפוח והנע את המפוח ציווה קול. האדם התקשה להניע את הידיות אך לאחר מאמץ כביר הצליח. רוח סערה החלה דוחפת את העננים. ענן דחף ענן  ועוד ענן ועוד ענן ויחד התעבו והאפירו.

דרומה, דרומה שוב קרא הקול לעברו. תכוון את העננים לדרום.

הוא שיער שזה קולו של הטייס המנווט ועשה כמצוותו. הם טסים דרומה.

ההתלהבות אחזה בו. וואו,קרא,  תראו את הירדן, הוא משוך כחוט בין הכנרת לים המלח!... והם המשיכו דרומה. נפלא, נפלא, אנו מביאים מים למדבר והאדם הבודד פצח בשירה. "למדבר, ארץ לא מים..."

אושר מילאהו. אני גדול, אני עצום אני בורא עולם, אני מציל האנושיות... ותוך כך הוא הלך והתנפח והתנפח...מישהו מפעיל את המפוח, הירהר, והוא שמנפח אותי, ועוד מעט, עוד מעט קט אתפוצץ... ואין בכוחי להפסיק...אין לי כוח עוד...

ולפתע נפסק הניפוח...

האם זה רמז שיש דרך להוביל עננים ממקום למקום?  האם אפשר להמטיר כך  גשם?... הרי זה נפלא!

הן כל האסונות, המילחמות  והשנאות מקורן בראש ובראשונה במחסור במים באיזור אחד או בשטפונות באיזור אחר. אם אפשר יהיה לאזן, ננצח את הטבע הזה הלגלגן והדורסן. לא עוד רעב, לא עוד חולי, לא עוד מלחמות...

ובאין לו את מי לחבק, סבב את גופו הצנום בשתי זרועותיו והריע : יחי אני, יחי אני, אין אחד כמוני!...והחל מידרדר ונופל ונופל...

זעקות אלו עוררו את השטן שמיהר כדרכו להשבית כל שמחה. מוכן לקרב, הוא השמיע את קולו שפילס דרך בין קולות התרועה הרמים.

אדם, אדם, כל עוד אני קיים מלחמות תהיינה גם תהיינה...

אבל ,איך? המשיך האדם לשאול תוך כדי נפילה. משום מה זה לא הבהיל אותו.  

הרי הגשם יפרה את העולם והכל ייעשה בפקודת האדם?

השטן כדרכו חרץ את שיניו הגדולות, גיחך ברוע והניע את קרניו כשזנבו נע בשמחה בין רגליו.

אני השטן, הרעים בקולו, אצור את קנאת העננים. כל עוד אני כאן, הקנאה תאכל כל חלקה טובה, ואיש יגנוב עננים מרעהו... כך הוא סיים, הבליט את חזהו ונמוג עם הרוח החרישית...

 

האדם הבודד שכח עד מהרה את דברי השטן, העמיק מבטו אל התהום וסיכם באומץ.  

מחר אמצא דרך לרדת למכתש. מי יודע, אולי אמצא שם מים... 

דרג את התוכן: