הוא חיפש את השקט, אולם המחשבות ליוו אותו לכל מקום מפירות את השקט. הוא חש שהשקט הכי נכון לו,ודומה כי זה מצוי היה בשפע אולם היו המחשבות אשר דיברו במילים ומשפטים לא נותנים לשקט להיות שקט. המילים והמשפטים היו כמו רוחות רפאים אשר עמדו בצידי דרך, דרך אשר לא היה בה אמיתות דבר דרך אל השקט,אשר היה מצוי בשפע בכל מקום. ולכן פתור היה מנצטרכות של איזשהיא דרך.המילים והמשפטים היו מצויירויות של דרך, אשר לא הובילה לשום מקום ,היה בהם פיתוי של ברור ,אבל אותו ברור לא הוביל לשום מקום, השקט מצוי היה בשפע ואותו ברור נתן אולי שבריר של רגע של שקט, אולם לאחר אותו שבריר של רגע החלו שוב המחשבות ללהג מכל עבר, מציעות את מרכולתן דרך אל השקט. הוא ניסה להבין מדוע הוא לא יכול להיות בשקט,אשר ברור כי מצוי הוא בשפע, מדוע מופיעות המחשבות, מציעות לו את אשר ברור אליו, ומדוע נוהה הוא אחריהן?אחרי דרכי שב, אחרי דרך שמובילה אל דרך ועוד דרך מפתה בקמצוץ שקט ולפעמים אפילו לא. מודיעה לו בסוף דרך כי יש עוד דרך, הוא חש כי הוא הושב בעל כורחו באיזושהיא רכבת שדים אשר לעולם לא תביא אותו אל השקט,היא רק תפתה אותו באינסוף פיתויים: במילים ובמשפטים אשר בסופם יבואו עוד מילים ומשפטים.השקט מצוי בשפע והוא שבוי בדרך.המילים והמשפטים היו חלקם שלו וחלקם נשמעו מפיותיהם של אנשים אשר קיים איתם קשר,הוא הקשיב למילים ולמשפטים כמו עד חסר פניות , כאילו לא היה להן שום קשר אליו. הוא גילה מכנה משותף בכל אותן נדברויות כולם דיברו אליו ועליו,כולם דיברו על תוקף ואין תוקף שלו ,הן היו מעורבבות חלקן יצרו תוקף וחלקן יצרו אין תוקף. האין תוקף יצר תנועה והתוקף יצר תחנה שבדרך. הוא גילה כי הוא מאוד אוהב את אלה שיוצרות תוקף הוא מאוד לא אוהב את אלו שלא יוצרות תוקף,אולם נדמה כי הם מקיימים נצטרכות הדדית לצורך יצירתו של אותו תעתוע שהוא כה נוהה אחריו-דרך אל השקט. ה וא כנראה ימשיך במסע כמי שבוחר להאמין מבלי להאמין כי בסוף דרך יש שקט.השקט נמצא בהישג יד והוא כלוא בדרך.