פורים נותן לנו לגיטימציה מאחר והוא משחרר אותנו מציפייה לשיפוטיות ולביקורתיות וצורך להוכיח.

פתאום אנחנו מופיעים במלוא תשוקותינו ונותנים להן ביטוי. כל זה בגלל שיש אשליה שהחג נותן לנו תעודת ביטוח שסיכומה: "היום מותר לך להיות מה שרק תרצה, ללא ביקורת".

אנחנו בוחרים כיצד להופיע לעולם, איזה מסכה לעטות, איזה סיפור אני רוצה להיות מזוהה עימו.

חישבו על זה, איך זה היה מרגיש אם היינו משתמשים בעוצמה של החג יותר למהלך חיינו?

מצד אחד, בוחרים ללכת עם עצמנו עד הסוף , מצד שני, כחג המקדש את השמחה והשעשוע, בוחרים את ההנאה שבדרך ולא רק את הריצה לתוצאות והשגת יעדים.

אם ברוח החג, נשחק בכאילו ונחשוב, רק לרגע, כי העולם (המציאות) שלנו הוא רק תפישה. אז אם אין מציאות אלא תפישת מציאות, מה שנותר לנו זה להיות היוצר של מציאות שלנו. יש בידינו לשנות את הסיפור שלנו על מצבים שאנו נקלעים אליהם, על העבודה, על יחסים, על דברים שאנו שומעים, על מחשבות ורגשות שלנו, על הדרך בה אנו תופשים עצמנו ותופשים אחרים, אפילו את הסיפור שאנו מספרים לעצמנו על עצמנו.

יש בידינו אפשרות לבחור מי להביא לכל סיטואציה בחיינו.
לפני פגישה חשובה שיכולה להשפיע על עתידכם המקצועי או האישי, בידיכם לבחור מי אתם "מביאים" לפגישה.
האם להביא את האמונות החוסמות שירשתם כמו: אל תיזום, זה יראה פושרי, תצניע, אולי אני לא שווה, אם אתה טוב הם יראו לבד, אסור להראות נלהב מדי.
או שתבחרו להשתמש ב"תעודת הביטוח" הוירטואלית ו"תעמדו על הבמה"  ותיקחו בעלות על מה שאתם הייתם רוצים להיות,להציג, לעשות.

זוהי בחירה מי להיות בכל סיטואציה ואיזו מסיכה להציג, שאלו את עצמכם, עם איזו מסיכה ארגיש נאמן לעצמי יותר , איזה סיפור יכבד וישרת את הערכים שחשובים לי  ואיזה סיפור ירחיק אותי מלהיות אוטנטי עם עצמי?

אז מי אתם בוחרים להיות?

חג שמח