פרופיל
תמונתו של דוריאן גריי / אוסקר ווילד
 הספר נחשב ליצירת מופת והתפרסם לראשונה ב-1890.
ביצירה זו, המגוללת את סיפורו של צעיר המוכר את נשמתו תמורת נעורים ויופי נצחיים, באים לידי ביטוי שנינותו, ביקורתו החברתית החדה והפרוזה של אוסקר ויילד. כוחו של הספר עדיין במותניו. מעורפל ככל שיהיה, דוריאן גריי מסמן כיוון. "תמונתו של דוריאן גריי" ביססה את מעמדו של ווילד כאחד ממיצגיה החשובים של האסכולה האסתטית, שדגלה ב"אמנות לשם אמנות", ויחד עם גיבורה הפכה ליצירה נצחית אשר שרדה את מגבלות הזמן.
כל סיפוריו, אגדותיו ומחזותיו של אוסקר ווילד עוסקים בסודות כמוסים, המתגלים במהלך העלילה. לפעמים אלה סודות לא-מזיקים, אך לפעמים אלה סודות חמורים מאוד. הוא נחשב כיום לאחד מגדולי הסופרים שעסקו בנושא הצביעות החברתית.
זה הרומן היחיד של ויילד והוא עורר סערה גדולה בקרב קוראיו ובקרב החברה במאה ה-19. הוא עוסק בסיפורו של דוריאן גריי, צעיר נאה אשר מדגמן לדיוקן של צייר מבטיח בשם באזיל הולוורד. לבסיל הצייר יש פינה חמה לדוריאן, הוא מעריץ אותו ואוהב אותו, עד כדי אובססיביות. ביחסיו עם דוריאן ניתן גם למצוא נקודות הומוסקסואליות. באזיל מצייר את דיוקנו של דוריאן גריי ותופס את יופיו ואת נעוריו ורוצה שזו תהיה יצירת המופת שלו. תוך כדי ציור, דוריאן מביע משאלה שיופיו ונעוריו תמיד יישארו ללא רבב. למרבה הצער משאלתו ניתנת לו מבלי שיהיה מודע לגבי כלל התוצאות. דוריאן צולל ישר לתוך התהילה, הון, סקס וסמים.
דוריאן הופך להיות בחור מרושע וחסר מוסר. הוא מתענג על הנאות גופניות וחומריות, הוא מאמין בהנאות גופניות בלבד ומכתים את נשמתו. הוא נשאר צעיר ונערי עד כאב בזמן שדיוקנו מזדקן ומתכער במקומו ומשקף כמו מַרְאָה את סימני חוויותיו ואת נפשו המושחתת. למרות שדוריאן מצליח לשטות בעולם, הוא אינו מצליח למצוא מנוח ומחסה ומחביא את התמונה בחדר צדדי בביתו למען איש לא יוכל לראות את השינויים שחלו בה. בסופו של דבר באזיל מבקש ממנו את הדיוקן על מנת להציגו בתערוכה והוא מסרב. באזיל מתעקש ואז דוריאן מספר לו את כל האמת. הוא מאשים את באזיל בהריסת חייו ומראה לו את הדיוקן. באזיל ההמום אומר שזו לא אשמתו, זו הייתה משאלתו של דוריאן אשר הרסה את חייו. פסגת הרומן מגיעה כאשר דוריאן רוצח את באזיל ונפטר מהגופה באופן מעורר אימה עם סט כלים שכולל כימיקלים. בהתקף של זעם וכעס הוא דוקר ומשחית גם את התמונה. בבוקר שלמחרת, המשרת מוצא את גופתו כשפגיון נעוץ בליבו, אך אינו מזהה את אדונו אשר נראה זקן ומקומט. על יד גופתו, נמצא גם הדיוקן שלו, שנראה צעיר ומאושר כמו בבראשית.
קוראים רבים עשויים להרגיש תסכול מהאיטיות של הרומן, אך קוראים רגישים יותר עשויים להתענג על הקטעים היפהפיים שווילד משלב בטקסט בעיקר לשמם, כלומר, בגלל הערך האסתטי שלהם. הסגידה האמנותית שדוריאן מעורר בבאזיל מתאפיינת בלהט שרק אהבה רומנטית יכולה לעורר, והתשוקה שבאזיל מתוודה עליה מאוחר יותר לפני דוריאן היא מינית בעליל, אף שהרומן אינו יכול לנקוב בשמו של הרגש הזה.
רבות היו הספקולציות לגבי מקור השם דוריאן גריי. באופן כללי, ההדהוד היווני של שמו של דוריאן מרמז גם על אהבה יוונית-הומוסקסואלית ביוון הקדומה, ועל השליחים ובני-הטיפוחים הצעירים והמקסימים בהיסטוריה ובמיתולוגיה הקלאסיים, כגון אנטינואוס ואדוניס, שמעריציו של דוריאן בספר משווים אותו אליהם בלי הרף. המקור הביוגראפי הברור ביותר לשמו ולמראהו של דוריאן הוא ג`ון גריי, משורר ומתרגם צעיר ונאה להפליא וקרוב לוודאי אחד המאהבים של ווילד בתקופה שבה כתב את דוריאן גריי. (למרות שאי-אפשר להוכיח באופן מוחלט קשר גופני בין ווילד לגריי, אין ספק שלגריי היו נטיות הומו-ארוטיות, ובין השניים נוצר לכל הפחות קשר רומנטי משמעותי של מורה ותלמיד, שנמשך כמה שנים).
כשהספר יצא לאור, הוא נחשב למסוכן, טיפשי, וולגרי ולא מוסרי ושימש כהוכחה ל"חוסר צניעות דוחה" במשפטים כנגד ווילד, שהביאו בסופו של דבר למאסרו ולהגלייתו. "תמונתו של דוריאן גריי" חוללה את המתקפה האלימה והזדונית ביותר על אוסקר ווילד. בתמצית זהו ספר על אדם שמשמיד את מצפונו. הסמל החזותי של המצפון הוא התמונה, תמונה של נעורים מושלמים ויופי מושלם, שפניה המשתנות נושאות הנטל החטאים של אב-הטיפוס שלה. זהו אחד הלקחים המוסריים הגדולים והנוראים ביותר שהעולם זכה לקבל מידיו של סופר דגול. הדבר המרשים הוא, שלמרות שחייו של אוסקר ווילד היו "לא-מוסריים", אמנותו הייתה מוסרית תמיד.
עד שנת 1967 נחשבה ההומוסקסואליות לעבירה פלילית, על-פי החוק הבריטי. אך בפועל, לא היה נהוג לתבוע אנשים למשפט על אורח חיים זה. לא תבעו אנשים אלה, לא רק מפני שקשה מאוד להוכיח דבר שמתרחש בסתר, אלא גם משום שהחינוך שהוענק לבני האצולה האנגלית והאירופית עודד מאוד את התופעה. הפשרה הייתה להעמיד פנים שהתופעה לא קיימת, ובמקביל - להחמיר עם כל מי שנתפס.
לאחר המשפט עוקל כל רכושו של ווילד, אשתו התגרשה ממנו, החליפה את שמה והיגרה לארצות-הברית. רוב ידידיו נטשו אותו, והקשה מכל - "בוזי" האהוב, מקור אסונו, נטש אותו גם כן. עם תום תקופת מאסרו היגר ווילד לצרפת. הוא לא האריך ימים אחרי שחרורו מהכלא. ווילד מת בגלות בצרפת ב-30 בנובמבר 1900, לאחר שנודה מהחברה האנגלית. מותו מדלקת קרום המוח חפף למעשה את סוף תקופת ה – Fin de siecle, שווילד סימל באופן טרגי כל כך. על ערש דווי החליט סוף-סוף להמיר את דתו לקתוליות, דת שנמשך אליה רוב ימיו והייתה לדתם של המנודים והנרדפים באיים הבריטיים.
אין ספר מוסרי או בלתי מוסרי. ספרים כתובים היטב או כתובים רע, זה הכל (אוסקר ווילד).
|
פוסטים אחרונים
- עוגת שוקולד אוסטרלית 23/3/13
- הַסְּתָו שֶׁאֵינֵךְ יוֹדַעַת 30/10/12
- אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֶליךְ 9/9/12
- אלונה (לוני) ריעני הלכה לעולמה 8/8/12
- החתונה של מאיה - (פרק 3) 7/1/12
- החתונה של מאיה - (פרק 2) 23/12/11
תגובות (74)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה דויד על הגילוי המעניין, אם כי אישית איני מופתעת מזה ואסביר.
1. זה איננו סוד שאוסקר ווילד העריץ את הדת הקתולית ולראייה, על ערש דווי המיר את דתו לדת הקתולית.
2. בהיותו סטודנט באוקספורד, ווילד הושפע מאד מכתביו של המורה שלו וולטר פייטר, והוא הרשה לעצמו לחבר בחופשיות את רעיונותיו של וולטר פייטר לעבודתו שלו, מה שנחשב כיום לגניבה ספרותית.
ואם לא ראה טעם לפגם לאמץ לעצמו רעיונות מאדם אחר, קל וחומר ציטוט מהברית החדשה.
ישו : "וכי מה יועיל האדם כי יקנה את כל העולם, ואבד והשחית נפשו..." הנרי לדוריאן : "...מה רווח יש לאדם אם הוא משיג את העולם כולו, ומאבד...את נשמתו?" (מצא את ההבדלים...)הנה לך קטע קטן מהספר:
הפרחים הפשוטים שצומחים על הגבעות קמלים, אך הם ישובו לפרוח. אנחנו לעולם לא זוכים שוב בנעורינו. החדווה הפועמת בנו בגיל עשרים הופכת לנרפית. אנחנו הופכים לבובות תיאטרון מחרידות, רדופים תשוקות שפחדנו מהן ופיתויים מתוקים שלא העזנו להיכנע להם.
תודה דויד :)
שבתנעימה
המון תודות לך נעמה יקירה :)
שבתנעימה
תודה מיא :)
אני מסכימה איתך לחלוטין. היופי החיצוני לא חייב לבוא על חשבון היופי הפנימי.
דמותו של דוריאן מאד מוקצנת ברומן. הוא לא סתם התעסק ביופי שלו, אלא שזה הפך אצלו לפולחן של ממש.
לורד הנרי (אחד הגיבורים החשובים ברומן, שלמעשה היה החונך של דוריאן) אומר בין היתר: "מוטב להיות יפה מאשר טוב, אך עדיף להיות טוב מאשר מכוער", ובכך מדגיש את חשיבות היופי ואת עליונותו על המצפון והמוסר.
תודה יקירתי :)
שמחה שאהבת.
תודה אילנה :)
דוריאן הרבה יותר מנרקיסיסט, הוא הדמון בהתגלמותו.
תודה מיסיס :)
תודה דניאלה :)
תודה אוסי :)
תודה לך דרור :)
תודה יהודית :)
תגובתך מאד מחמיאה לי.
תודה דניאלה על המילים :)
כל פעם שאנו קוראים ספר מחדש, אנו מגלים פנים חדשות ותובנות שקודם נסתרו מעינינו.
תודה אן ושמחה שהסקירה הייתה לטעמך :)
תודה עדית :)
תודה שבאת חברתי היקרה :)
תודה עמוס :)
תמיד נעים להיזכר בספר מעולה.
ההוצאה העכשווית יצאה בתרגומה המשובח של ליה נירגד.
תודה רחלי :)
דעתי היא שאנחנו, בעידן 'הנאור' שלנו, צריכים להיזהר מעט כשאנחנו שופטים חברות אחרות, ובזמנים אחרים.
(ובינינו, לא יזיק לנו להיזהר גם כשאנחנו שופטים חברות אחרות בזמננו...)
מה שכל כך ברור ומובן לנו, הוא כך משום שחונכנו לחשוב בדרכים אחרות ולאו דווקא כי תופעה זו או אחרת נעלמה מהעולם.
המהפיכה המינית של שנות ה-60 הביאה איתה שינויים בחשיבה שלנו על מיניות, אבל לא עד כדי כך שהומוסקסואליות תהיה כל כך ברורה.
בשבדיה, למשל, רק בשנת 1944 הוכנסה ההומוסקסואליות לחוק, אבל הומוסקסואליות נחשבה כ'הפרעה נפשית' עד שנת 1977.
משנת 1980 קיבלו הומוסקסואלים התחילה פתיחות חברתית כלפי הומוסקסואלים כשמשנת 2003 הותר להם אימוץ, ומשנת 2009 הותר להם להתחתן (גם בכנסיה).
ובישראל? בל נשכח שכאשר ישראל הוקמה, ובעקבות 'הירושה' מהמנדט הבריטי, להיות הומוסקסואלי פירושו עבירה שדינה עשר שנות מאסר (אבל לא יושמה..).
אז, כאשר מדברים על זמנו של אוסקר ווילד, אולי צריך להיות 'סלחן' יותר...:)))
תודה דבי :)
תמונה עם אותו דיוקן מופיעה על כריכת הספר.
תודה ליאורה :)
תודה שקראת והגבת.
תודה אילנה :)
הספר מכיל מסר אולטימטיבי לגבי תורת המוסר. היתכן שבית המשפט והחברה באותה תקופה היו עד כדי כך קצרי דעת או שפשוט המצאה בכדי להאשים את אוסקר ווילד בהומוסקסואליות?
אפשר היה לצפות שההזדקנות של התמונה תהיה פיזיולוגית ובתהליך איטי, אבל לא. כל חטא וכל עוולה של דוריאן חרטו סימנים עמוקים וגרוטסקים בדיוקנו. עצם המחשבה על כך מעבירה בי צמרמורת.
לולית,
יפה שהבאת, והבאת יפה. אני אוהבת את בחירותייך ואת הצגתן.
אין ספר מוסרי או בלתי מוסרי. ספרים כתובים היטב או כתובים רע, זה הכל
נכון לגבי כל טקסט, ואני מזדהה עד מאוד.
תודה
תודה דן.
שמחה שהפוסט העלה בך זיכרונות יפים.
תודה פנינל`ה.
אולי מבחינה מוסרית אוסקר ווליד איש שנוי במחלוקת אבל לא כאומן. הוא היה גאון.
לגבי גיבור הספר, דוריאן גריי, הנרקיסיזם שפשה בו חיסל כל רגש עדנה כאשר רומס בדרכו את כל מי שמפריע לו. הוא מטפח את יופיו כאמנות הנעלה של חייו.
תודה בת יוסף.
כמוני כמוך, הספר הותיר עלי רושם עצום. הייתי מאד נרגשת עם סיומו.
כולם רוצים להיות דוריאן גריי במובן החיצוני. הוא שטן הרי במסווה אפולו :)
תודה ידידי.
אכן הבשורה של התקופה שלנו היא יופי חיצוני, שטחיות והעדר תוכן פנימי וכמה חבל.
תודה אסתר.
אני מסכימה שהטמפו של הספר אינו הטמפו של היום, אבל עצם העובדה שהספר לא נס ליחו גם לאחר מאה שנה - זה אומר משהו. הספר מעמיד לרשות קוראיו שנינות ואינטלקט לא-מיני בסגנון מיוחד, שאישית לא נתקלתי בו אצל סופרים אחרים.
הרומנים המודרניים, גם המה לא כולם מתאפיינים בקצב מהיר.
לולהל'ה, אני מאד שמחה על הפוסט הזה. הוא חשוב
ערכית מכל בחינה.כמו הספר.
קראתי את הספר לפני 23 שנה, הוא מתחברבתוכי ועבורי
לאדם יקר שהיה אז בחיי, שלא מצא את זהותו המינית,הוא אהב
מאד את הספר והמליץ לי עליו, מאוחר יותר, הלך לעולמו בנסיבות טרגיות.
כך שהספר הזה יקר לליבי במיוחד.
הרקע שהבאת על הספר חשוב,למרות שמעמדו בארון הספרים תמיד היה
שמור במקום טוב, גם בתקופות שהחוק אסר הומוסקסואליות, מעצם העובדה
שהוא עורר שערוריה . הוא מהווה עוד נתבך בזכרון הטרגי על גורלם
של "חריגים". (למרות שאוסקר ווילד נחשד בשידול קטינים במיוחד)
קראתי גם את סיפוריו האחרים של ווילד: מחזות וסיפורים קצרים (ממליצה בחום).
בזמנו, כשקראתי את "תמונתו של דוריאן גריי", העתקתי לי מס' ציטוטים
למחברת,הם עדיין שמורים אצלי:
מתוך: "תמונתו של דוריאן גריי":
"יש דברים רבים שהיינו משליכים, לולא פחדנו שאנשים אחרים
עלולים להרים אותם..."
"עַל כָּל הַהַחְלָטוֹת הַטּוֹבוֹת נִגְזַר לְאַחֵר אֶת הַמּוֹעֵד.."
"בהשפיעך על אדם, אתה מחדיר בו את נישמתך. אין הוא חושב את
מחשבותיו הטבעיות, או יוקד ביקוד תשוקותיו מלידה ומבטן.
צידקותיו אינן אמיתיות עוד וגם חטאיו שאולים עימו. הוא נעשה הד לצלילי
זולתן ומשחק תפקיד אשר לא למענו נכתב..."
"הצעירים רוצים לשמור אמונים ואינם שומרים, והזקנים רוצים
להפר אמוניהם ואינם יכולים..."
"היתה זו אישה משונה ...ששמלותיה נראו תמיד כאילו
נתפרו בשעת–טירוף ונלבשו בסערה....."
"חי הוא את השירה שאינו יכול לכתוב, ואילו הסוג השני –
כותב את השירה שאינו מרהיב עוז לחיותה..."
"לנסיון, אין כל ערך מוסרי. אין הוא אלא כינוי שמכנים הבריות
את שגיאותיהם......"
יופי של פוסט מעשיר לולה. ת ו ד ה .
נ.ב - הייתי שמחה שתכתבי משפט או שניים על החוויה האישית
שלך מהספר.
תודה גרייס.
באשר לשאלתך, לו ניתנה לי אפשרות, הייתי עושה ניתוחים פלסטיים מכף רגל ועד ראש :)
תודה נעמה על הקריאה והתגובה :)
תודה יקירתי.
גם אני מאד אהבתי את הרומן. נהניתי מן התיאורים האסתטיים ומהשנינות שנקראית לכל אורכו. אין ספק זה ספר בעל השפעה עצומה.
תודה גליתוש.
לא בטוחה שיופי נפשי צריך להיות קשור לגיל. בכל אופן, אין יופי בזיקנה :)
אני מניחה שאת צודקת :)
תודה על הקריאה והתגובה.