בעבר תמיד התפלאתי כאשר הדביקו לאל פגמים אנושיים כמו קנאה (אל קנא), נקמה (אל-נקמות) כעס (חרון אף השם) שמירת טינה (פוקד עוון אבות על בנים). רק חסר שהמאמינים יכנו את האל גם רכלן וגס רוח...
השאלות היו מטרידות - ברמה הבסיסית מי יגן על האל מול כל העלבונות שמוטחים בו? אבל מעבר לזה: מה זה אומר על אל שאלו תכונותיו? ומה זה אומר על מאמיניו?
יכול להיות שכאשר אל נוקם, הוא פוטר אותנו המאמינים מהצורך לנקום? אל קנאי פוטר אותנו מקנאה וכד' ? כלומר האל בחסדיו יכול לספוג את כל התכונות האנושיות המזיקות, ולפטור אותנו מהם? |
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה על התגובה.
1. הרעיון שהוצג בפוסט הוא הופכי לנצרות: בנצרות ישו בסבלו מכפר על עוונות המאמינים (המאמין עושה עוונות, ישו מכפר). בפוסט - הלבשת פגמים אנושיים על האל, מייתרת את המאמין מאותם מלכודות ריגשיות (האל נוקם כדי שהמאמין לא יצטרך לנקום).
2. האל לוקח על עצמו את הפיחסה - או שהמאמינים מעמיסים זאת על גבו?
3. האל שהוצג בפוסט הוא יותר אבא עם שוט, מאשר אמא פולנייה. מצד שני קריאה במקורות תגלה שבדמות האל יש גם לא מעט סחטנות ריגשית, לטובת המאמינים הפולנים.
זה הסבר פסיכולוגי כמובן. הכוונה לא לאלם, אלא להשלכה לא מודעת. אנחנו חווים את הרגשות האלה מחוצה לנו, העובדה שזה רגשות שלנו אינה מודעת לנו כלל. זה חלק שמפוצל החוצה, בגלל שמעורר בנו חרדה. לכן אנשים שחולים במחלת הפרנויה חושבים שכולם רוצים להרוג אותם, זו התוקפנות שלהם שמושלכת על העולם החיצוני.
האם הטענה ש"אל קנא" הוא אלם של הקנאים? "אל נקמות" אלם של הנקמנים?