כוחה של שנינות

לפני מאות שנים, בכפר קטן באיטליה, נקלע סוחר מקומי לחוב כספי גדול. המלווה בריבית, איש זקן ומכוער חמד את בתו הצעירה והיפה של הסוחר והוא בא אליו בהצעה.

"אמחל לך על החוב," הוא אמר לו "אם תיתן לי את בתך לאישה." הוא אמר להם כי הוא יניח בשקית קטנה שתי אבני חצץ, האחת לבנה והשנייה שחורה.

"תבחרי אבן אחת מתוך השקית" הוא אמר לנערה. "אם תבחרי בשחורה, תהיי לי לרעיה ואמחל לאביך על חובו אלי. אולם אם תבחרי בלבנה, זכית – תהיי פטורה מלהינשא לי, ובכל זאת אמחל לאביך על חובו. אבל… אם תסרבי לבחור באחת משתי האבנים, אביך יושלך לכלא ויימק שם כל ימי חייו."

בעודם פוסעים על השביל הזרוע באבני חצץ בגנו של המלווה בריבית, כשהסוחר ובתו מזועזעים עדיין מההצעה, התכופף המלווה בריבית, בחר שתי אבנים והניחן בשקית. הנערה חדת העין הבחינה שהוא בחר בשתי אבנים שחורות. הוא הרים את השקית אל מול פניה וביקש ממנה להכניס ידה ולבחור אבן אחת.

מה הייתם עושים לו הייתם בנעליה? האם לסרב לבחור אבן ואז לשלוח את אביה למאסר? האם לחשוף את מעשה הרמאות ולהסתבך עם המלווה בריבית הכוחני? או שמא לעצום עיניים, לבחור אבן שחורה ולהקריב עצמכם כדי לחסוך מאסר מאביה ולשחררו מחובו?

טוב - אגלה את התשובה כי לא נראה לי שיש פה סקרנות גדולה .....

הנערה…  שלחה ידה לתוך השקית, שלפה את אחת מהאבנים, ואז… לפני שהביטה באבן… היא הניחה לה להישמט מידה וליפול על השביל רצוף אבני החצץ ולהיטמע בין כל האבנים האחרות.

"הו…. אני כל כך שלומיאלית." היא אמרה לנושה הרמאי "אבל … בעצם זה לא משנה. אם תציץ בשקית תראה איזו אבן נשארה ואז נדע כמובן איזו אבן אני בחרתי!"

ומכיוון שהאבן שנותרה היא שחורה, יצטרכו להניח שהאבן שבחרה היא הלבנה. המלווה בריבית לא יוכל כמובן לחשוף את חוסר יושרו ונבזותו, וכך הפכה הנערה את מה שנראה כמצב בלתי אפשרי… ליתרון עבורה.