הסיפור הזה התחיל לפני כמעט חמש שנים והוא שזור לאורך כל הבלוג הזה. משפחתי ואני היגרנו לאוסטרליה, התמקמנו בעיירה קטנה ושקטה לחוף האוקיינוס והתחלנו מחדש, כל אחד וההתחלות שלו. אני התחלתי לימודים לדוקטורט שהתמקדו במחקר של נשים מהישוב בו גרתי. במשך כמעט ארבע שנים ראיינתי, הקלטתי, תמללתי, ניתחתי, חשבתי, קראתי, חשבתי, כתבתי - על הגירה, על היקלטות במקום מגורים חדש, על נשים, על תקשורת בין נשים ובעיקר על חברויות בין נשים, או כמו שקראתי להן – friendworks: רשת חברוֹת של נשים. הדוקטורט התמקד בשלושה נושאים מרכזיים:
- המעבר למקום מגורים חדש, שמאפיין לא רק מהגרים אלא הרבה מאוד אוסטרלים שנודדים ממקום למקום למשך פרקי זמן קצרים של שנים בודדות, ומאפיין יותר ויותר אנשים בעולם שמוצאים עצמם ניידים מבחינת מקום מגורים, הרבה יותר מבעבר. ניתחתי מאפיינים של תושבים חדשים לעומת ותיקים מבחינת שייכות למקום ולקהילה ומצאתי שרבים מהתושבים במקום הרגישו שייכות ומחוייבות קודם כל לתת-קהילה (שכונת מגורים או קהילת הישראלים, בחלק מהמקרים) ורק אחר כך לעיירה עצמה, אם בכלל. מה שהצביע על bonding social capital: הון חברתי מלכד – בתוך קבוצה מוגדרת. מה שחסר היה bridging social capital: הון חברתי מגשר בין תת קבוצות שונות – העיירה בכללותה. חברים התגלו בתור מוקד משיכה לאזור לפני המעבר, ואמצעי גישור משמעותי בהתקשרות עם מקומיים ובפיתוח שייכות למקום המגורים החדש. קירבה פיסית שיחקה תפקיד מרכזי בהידוק קשרים עם מקומיים ולהיפך, מרחק מחברים קיימים רופף קשרים חברתיים, גם כשהקשר המשיך דרך אמצעי תקשורת כמו הטלפון והאינטרנט.
- רשת חברות, friendwork, להבדיל מרשת חברתית, התמקדה באנשים שהוגדרו כחברים על ידי המרואיינות. ז"א, לא כל מי שאני מכירה נכללת ב- friendwork שלי (ראו מקרה facebook), אלא רק מי שאני מחשיבה כחברה. ניסיתי לעמוד על מאפייני הרשת הזו – שהיא למעשה תת קבוצה ברשת החברתית הכוללת, ומצאתי שלכל המרואיינות היתה רשת של חברות שגודלה בממוצע עמד על 25 אנשים, 75% מהם נשים. הרשת עצמה היתה דינמית והשתנתה כתוצאה מנסיבות חיים שונות, אבל הקונספט של רשת חברות נשאר יציב לאורך כל חייהן. רוב המרואיינות דיווחו על תמיכה חברתית כגורם המשמעותי לקשר עם החברות שכלל עזרה אינסטרומנטלית, companionship (חֶברַה?) ותמיכה רגשית. רוב המרואיינות דיווחו על חברה טובה אחת או שתיים שהכירו בשנות ה- 20 לחייהן. רובן גרו כיום במרחק רב מהן. הן דירגו חברות טובות ראשונות ב- friendwork שלהן והדגישו את התפקיד המרכזי של חברויות אלה בחייהן. בני זוג – לא דורגו לרוב ראשונים ברשת החברות. רוב המרואיינות ראו קשר עם בני זוג סוג אחר מקשר חברות. משפחה – לא כל המרואיינות הכלילו בני משפחה ברשת החברות שלהן.
- תקשורת עם חברות – ארבע שיטות תקשורת נכללו במחקר: פנים מול פנים, טלפון נייח, טלפון נייד ואינטרנט. תקשורת פנים מול פנים היתה המשמעותית, הנפוצה והעדיפה ביותר (צריך לזכור כי העיירה הנחקרת היא מעין 'עיירת נופש' ורוב המרואיינות חיו חיים נינוחים למדי, עבדו משרה חלקית או לא עבדו כלל). מרחקים קצרים בין חברות מקומיות סייעו למפגשים חברתיים אקראיים בסופרמרקט, בביה"ס או בחוף הים. מרואיינות השתמשו בטלפון הנייח בעיקר כדי לשמור על קשר עם חברות רחוקות פיסית, ובאופן כללי – הטלפון הנייח היה פחות פופולרי בתקשורת עם חברים רחוקים פיסית פרט למקרים של שיחות נפש. האינטרנט שימש באופנים שונים לתקשורת בין חברות, בעיקר הדואל. דווקא הפנסיונריות הפליאו בחיבתן לדואל, על פני הטלפון הנייח, בעיקר משיקולים כלכליים. ניתוח שימוש בטלפון הנייד בקרב משתתפות המחקר העיד על שימוש קל ובסיסי שנועד בעיקר לקואורדינציה עם אנשים קרובים (פיסית ורגשית). כמעט ולא נעשה שימוש בטלפון הנייד לשם שיחות נפש, בעיקר בשל העלות הכרוכה בשיחות ארוכות.
המסקנה המרכזית של המחקר אפיינה את רשת החברים כקבוצה משמעותית עוד יותר בעולם המודרני המספקת עוגן חברתי בעולם נייד ומשתנה תדיר. אמצעי התקשורת מאפשרים תחזוקה של מערכות יחסים אלה ללא תלות במרחק פיסי ובו זמנית מסייעים ביצירת קשרים מקומים חדשים. שני אלה מאוששים את תפקידה המרכזי והמשמעותי של התקשרות בחברה המודרנית (the network society). וכאן המקום הראוי לקישור אל מסמך התיזה שכתבתי - 285 עמודים באנגלית. תהנו :-) התמזל מזלי וחקרתי נושאים שהיו בראש מעייניי מאז המעבר לאוסטרליה. למעשה, ניתחתי לעומק את התהליך האישי שלי שהתגלה כמאפיין די משקף של תושבים חדשים בעיירה. ללא הבדל תרבותי משמעותי – כולן עברו תהליכים של היקלטות, פיתוח שייכות למקום ולקהילה ואתגרים בקיום תקשורת עם חברים חדשים וקיימים. היה משהו מאוד מנחם בהרגשה שאני לא לבד. הסיפור אישי שלי הלך והסתעף והשתרש. הרגשת השייכות קיבלה פנים חדשות והיבטים מרתקים. היום אני מרגישה שלמה עם מי שאני, איפה שאני ועם חיי. בשבוע שעבר סיימתי את התואר. הגעתי לסוף הסיפור הזה ומכאן אני ממשיכה הלאה. |
