שלום לכולם

השבוע הפוסט יעסוק באזורי השולים של השטיח- השולים מצידיו של השטיח וה"פרנזים". אזורים אלו חשובים ביותר כוון שם מהווים חלק מהמסגרת הדקרורטיבית של השטיח וזאת מעבר להיותם תומכים פיזית ביציבות השטיח לאורך זמן ולאריכות ימיו על ידי שמירת המבנה הפיזי שלו.

כפי שכבר עברנו בסיס השטיח בנוי מחוטי שתי (החוטים האורכיים - מלמעלה למטה) וחוטי הערב האופקיים (מצד לצד) שהשילוב בינהם יוצר את הבסיס לשטיח. על החוטי השתי אנו קושרים את הקשרים ומהדקים את שורת הקשרים בחוטי הערב אותם נהדק בעזרת המסרק כלפי מטה (ראה בפוסט הקודם).

צידי השטיח:

הם חלק אינטגרלי מהשטיח וחלק מחוטי השתי. הקשרים לא יגיעו עד לחוט האחרון אלה יסתימו כחוט אחד או יותר לפני הסוף (מותנה בדוגמה הרצויה) אך לעומתם חוטי הערב יגיעו עד הסוף ויקיפו את כל חוטי השתי עד האחרון שבהם. בצורה זו אנו שומרים על מבנה השטיח , יציבותו ועדין יש לנו מרחב לסיומת ויצירת מסגרת של השטיח. ניתן לשמר את השטיח בצורה כזו או כפי שנעשה ברוב המקרים בסיום האריגה של הקשרים עוברים עם חוט צבעוני בהתאם לדוגמה הרצויה ולצבעים הרצויים של השטיח ובצורת ליפוף אורגים את החוט על הקצה באופן בו יווצר רצועה של צבע אחד או מספר צבעים לאורך כל הצד של השטיח.

יצירת מסרגת זו עוזרת לשמירה על יציבות השטיח מחד ועל אי הפרמות חוטי השתי והקשרים מאידך. לכן יש חשיבות רבה לאורך חיי השטיח לשמר את המרחב המסגרת ובמידה והוא נפגע או נפרם לתקנו לפני שיגרם נזק  נוסף.

החלק המענין יותר הוא הפרנזים. חלק זה הינו המשך ישיר של חוטי השתי. את שורת הקשרים לא מתחילים או מסימים בסוף חוטי השתי אלה משאירים אורך משמעותי פנוי ( בהתאם לדוגמה הרצויה של הפרנזים). אורך החוטים הפנוי נקבע על פי הצורה הסופית של השטיח הרצויה. יש שטיחים עם פרנזים קצרים מאוד וכאלה עם מסגרת פרנזים ארוכים. בעת אריגת השטיח משאירים אורך גדול ולאחר מכן חותכים לאורך הרצוי.

אין צורה אחת של אריגת הפרנזים. ניתן למצא שטיחים עם סיומת הארוגה בצורה קילים (אריגה שטוחה) כאשר משתמשים באותם חוטים ששימשו כחוטי השתי (אותו צבע וסוג) וניתן למצא סיומות של שטיחים עם חוטים בצבעים שונים.

כמו כן ניתן למצא שטיחים עם סיומת קילים ועליה דוגמאות של קשרים או של אריגה נוספת.

חשיבות החלק הזה של השטיח היא רבה. חלק זה מעבר להיותו חלק מדטגמת השטיח מהווה את המפגש הראשון של השטיח עם "האווירה הסביבתית) הוא החלק הראשון שיוכול להפרם והחלק הראשון שיכול להנזק ולכן חלק זה חייב להיות עמיד ככל הניתן. במידה וחלק זה נפרם (כפי שקורה לעיתים תכופות) אזור האריגה של הקשרים עצמו יכול להפגע והתיקון הנדרש הופך להיות יותר סבוך.

לכן לאור כל האמור יש שטיחים המסתיימים במספר שלבים אחד אחרי השני-

הראשון הוא אזור בו אורגים מספר שורות בתצורת קילים מהודקים.

החלק השני הוא סדרה של קשרים- אחד או יותר - של הפרנזים אחד לשני או בקבוצות של יותר קשרים המהודקים וצמודים לאזור אריגת הקילים באופ שיחזקו אחד את השני.

רק לאחר מכן החלק של החוטים החופשיים.

בחלק מהשטיחים אין ברנזים כלל- אין זה אומר כי אין חיזור למסגרת השטיח. מסרגת השטיח מחוזקת באופן שונה על ידי שורה עדינה של קשר המיצבת את חלקו העליון והתחתון של השטיח.

מניעת הפרמות החלק הזה של השטיח מתבצעת באמצעות "שרשור"- תפר עדין לאורך כל הפרנזים. תפר זה יכול להתבצע כחלק מהדוגמה עצמה כשלב באריגת השטיח או בחלק מתהליך תיקון של השטיח לאחר התחלת היפרמות הפרנזים.

מסגרת השטיח הינה חלק דקורטיבי של השטיח וניתן לשלב צורות שונות, אלמנטים שונים ופרמטרים כיד הדימיון על מנת ליחד את חלק זה של השטיח או לוודא כי הוא משולב היטב במרקם והדוגמה הכוללת של השטיח. כל זאת כיד הדימיון של האורג ויוצר היצירה הספציפית הזו.

קימים מאפינים יחודיים לפי אזורים לצורות ולאופן סיום השטיח.

שטיחים אירנים/פרסיים יהיו עם פרנזים קצרים (או ללא קצוות כלל) בדרך כלל ללא קילים הקשורים אחד לשני בקבוצות של 4/3  חוטים מיד לאחר סוף אזור אריגת הקשרים. 

שטיחים אזבקים יהיו בדרך כלל עם שוליים ארוכים יותר ויותר מודגשים.

שטיחים תורכיים משלבים את הקילים עם מספר צבעים (בהתאם לדוגמה) ויסתימו בדרך כלל ללא קשרים בסוף אזור אריגת הקילים.

אין לקבל דוגמאות אלו בהכללה גם באזורים שהוזכרו יש סיומות בצורות נוספות.

בפעם הבאה אציג את האופן בו מיצרים שטיחים מסוג קילים, את הקשרים האופניים להם.