בתור אחד שעוקב אחרי כדורגל, באופן כמעט רצוף, יותר מ-15 שנה, אני מתקשה למצוא משהו דומה, אפילו בקצת, לתופעה שקוראים לה ברצלונה. לאלו שקוראים שורה זו ומיד אומרים לעצמם: "יאללה, שוב פעם בארסה? נמאס כבר, כמה אפשר?" ואחר כך מוסיפים: "הנה עוד אוהד הצלחות לא אובייקטיבי, מסונוור כמו השאר" - לאלו שמגיבים כך אני מבקש מכם להישאר. לא אנסה לשכנע אתכם מדוע ברצלונה מודל 2009-2011 זה הדבר הכי טוב שקרה לכדורגל היפה, ההתקפי, הנאור, האומנותי, המוסרי מאז אייאקס-הולנד-קרוייף של שנות ה-70 (ממה שאומרים הזקנים כמובן). ממש לא. גם אם אנסה, רוב הסיכויים שלא אצליח, כמו שלעולם לא אצליח לשכנע מתנחל שארץ ישראל השלמה מזיקה לעם היהודי. מדובר כאן בעניינים של אמונה. אני מבקש מכם להישאר אך ורק למען "צו הפיוס", אך ורק למען הדיאלוג בין אוהדי/מאמיני הכדורגל. אם אתם מהאוהדים, אז בוודאי תודו בכך שבסך הכל מדובר בספורט. אמנם זה הרבה יותר מ"רק" ספורט, אבל זה בכל זאת ספורט. כלומר, לא צריך להתעצבן כל כך. אמורים ליהנות מהמשחק - לשמוח, לא לכעוס. אף אחד לא מת מזה. זה לא כמו דיבורים על פוליטיקה - שמשום מה בישראל יצאו מהאופנה מזמן, ולנסות לדבר על פוליטיקה בזמן שיחות סלון חמור יותר מאשר להפריח נאד לאוויר (בחורף, כשהחלונות סגורים). אם אתם מהמאמינים, אז בוודאי תודו שאחד הדברים היפים ביותר בדת הכדורגל (ושלא יהיה ספק, זאת דת) הוא הפלורליזם שבה: לכל אחד יש מקום. בקיצור, תישארו. אנסה להיות אובייקטיבי, למרות שהחוויה סובייקטיבית לחלוטין.

מיוחד זה לשנוא את ברצלונה

לאחרונה התפתח טרנד בקרב אוהדי הכדורגל הוותיקים: לאחר שנתיים של עיסוק תקשורתי נרחב, במיוחד בישראל, בהצלחת קבוצתו של פפ גווארדיולה, צפים להם פרשנים יודעי דבר מביביי הטוקבקים ומנסים להנמיך את להבות ההתלהבות. שורה של טענות הגיוניות עולות ממקלדותיהם, כאשר המנטרה החוזרת היא בעיקר "נמאס מאוהדי ההצלחות", "נמאס מחוסר האובייקטיביות של התקשורת", "נמאס מברצלונה", "נמאס ממסי". מובן שאם אתה מגדיר את עצמך כאדם חושב, כאוהד אמיתי של המשחק, בוודאי תתרעם על אפקט העדר שפוגע בייחודיות שלך, במיוחד בתקופה כמו שלנו, שבה לכל אחד יש דעה ומקום להביע אותה. אני מזדהה עם תחושות אלו, אך אני מנתק אותן לחלוטין מ-90 הדקות שבהן ברצלונה מוכיחה לי שוב ושוב שה"הייפ" שנוצר סביבה מוצדק. שום טוקבקיסט עם יד קלה על המקלדת לא יפגע לי בהנאה מהשלמות שברצלונה מספקת לי יותר מפעמיים-שלוש בחודש (בתקופות טובות, שזו הנוכחית לא אחת מהן). אני בכל זאת שואל: איפה באמת ממוקמת ברצלונה הנוכחית בהיסטוריה?

הגדולה מכולן?

בכל עניין שאליו מצטרפת המילה 'היסטוריה' יש להיות זהיר. לא רק ששיפוט היסטורי אמיתי יכול להתבצע אך ורק ממרחק גדול של זמן, אלא שגם אם אחד כזה אכן מתבצע ממרחק הזמן, עדיין יש מקום לאינספור וויכוחים והפרכות לכל טענה "היסטורית". ברור לי שגם המדע "האובייקטיבי" ביותר מכיל בתוכו דעות אישיות וסובייקטיביות. כל מי שבילה זמן מסוים בין כותלי אקדמיה כלשהי נוכח לדעת שמה שהמדענים עסוקים בו בעיקר זה בלהתווכח, בין אם הם מדעני רוח, מדעני חברה או מדענים מדוייקים. במילים אחרות, קטונתי מלמצוא הסבר אובייקטיבי לתחושות הקיימות אצלי לגבי ברצלונה ומקומה בהיסטורית הכדורגל. אך למרות זאת, קיימת היסטוריה לכדורגל, והמשפט הידוע שאומר שההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים נכון פי כמה בכדורגל, שכמו כל ספורט תחרותי, בנוי על אידיאל "הניצחון".

ובכן בסופו של יום, ההיסטוריה תקבע את גדולתה של ברצלונה הנוכחית, לא הפרשנים ולא הטוקבקיסטים. ההיסטוריה היא גם זו שתכריע לגבי אחד הוויכוחים הפופולאריים ביותר ברשת: מי יותר טוב, כריסטיאנו רונאלדו או ליאונל מסי. אמנם לא הייתי בוגר בשנות ה-80, אבל אין לי ספק שגם אז התנהלו וויכוחים בכל מיני במות ציבוריות (לא ווירטואליות) לגבי מי יותר טוב, מראדונה או פלאטיני, והיום לרובנו ברור מי ניצח בסופו של דבר.

ברצלונה כבר הוכיחה שהיא גדולה, השאלה שנשארה היא אם היא הכי גדולה אי פעם, ואת זה, כאמור, תשפוט רק ההיסטוריה. רק אם תהיה המשכיות לאורך זמן ניתן יהיה להציב את ברצלונה הנוכחית בין הגדולות בכל הזמנים. לי אין ספק שהיא תגיע לשם, גם אם היא לא תזכה השנה (ושנה הבאה אפילו) בליגת האלופות או באליפות הליגה. אני, אישית, מאמין. אותי ברצלונה שכנעה. אם חס וחלילה לא יקרה אסון בדרך, אני מאמין שהיא בדרך להיהפך לקבוצת הכדורגל הגדולה ביותר בכל הזמנים. אני גם שמח על כך שאני זוכה לראות זאת במו עיניי, ואף יצא לי "לעלות לרגל" לקמפ-נואו. אבל לא כולם משוכנעים, וזה בסדר גמור.

גדולה רק על קטנות?

תופעת ברצלונה מוכיחה לי שוב עד כמה מסוגל הכדורגל לחרוג מ-90 הדקות שבו הוא משוחק מדי שבוע. את היחס לברצלונה ניתן לחלק לשניים: אלה המאמינים שגדולתה היא ייחודית, ואלה שלא-מאמינים. הלא-מאמינים יחפשו כל "הוכחה" שתפריך את גדולתה של ברצלונה. הם ישתמשו בכל הכלים האינטלקטואליים שלהם בכדי להראות שברצלונה היא בלוף, חזקה על חלשות, נהנית מהעדפת השופטים וכדומה. אפילו מסי, שלהתווכח על קיום כשרונו זה כמו להתווכח על קיומה של השמש, מייצג בשביל הלא-מאמינים את העיסוק התקשורתי המוגזם לטענתם בתופעת ברצלונה ("ראינו אותו במונדיאל" הם משננים בעקביות). אותם ברצלונה לא משכנעת, הם מסרבים להאמין ומעדיפים למצוא פגמים בשלמותה. אני מקבל זאת, חוסר הסכמה תמיד יהיה קיים, וטוב שכך.

יחד עם זאת, אני לא זוכר קבוצה אחת שהדומיננטיות שלה על המגרש הייתה מורגשת יותר מאשר הדומיננטיות של ברצלונה של השנתיים האחרונות. ניתן להתווכח על טיב הליגה שבה היא משחקת ועל רמת התחרות שעומדת מולה מידי שבוע. אבל על ממוצע של יותר מ-60 אחוזי החזקת כדור במשחק, בכל תחרות, אי אפשר להתווכח. נכון שמול קבוצות בסדר גודל של צ'לסי, אינטר ויונייטד, ברצלונה לא הרשיתה רביעיות וחמישיות (אם לא מחשיבים את ארסנל ובאיירן מינכן כשוות לגודלן של הנ"ל, או את ריאל מדריד לצורך העניין). אבל גם מולן, על המגרש, הייתה בעיקר קבוצה אחת שולטת. שליטתה של ברצלונה בכדורגל העולמי במסגרת של 90 דקות משחק כל כך גדולה, עד כדי שכמעט כל קבוצה שמשחקת מולה מתרכזת קודם כל בהגנה, בלא-לספוג "מכות". לגבי "שערוריות" השיפוט והשפעתן על הצלחת ברצלונה, גם אם ניתן לטעון שברצלונה קיבלה מתנות במשחק השני מול צ'לסי בחצי גמר ליגת האלופות של 2009, אי אפשר לטעון שהיא הייתה קבוצה פחות טובה מאותה צ'לסי. מה גם שאסור לשכוח שהיא שיחקה כמעט מחצית שלמה בעשרה שחקנים (גם מתנה?) ושבמשחק הראשון בקמפ-נואו צ'לסי הציגה כדורגל מכוער, פחדני והגנתי, בניגוד גמור לאתוס של מאמנה דאז חוס הידינק. אפשר לטעון גם שאינטר של 2010 "עשתה בית ספר" לברצלונה בחצי הגמר. לא אתווכח על כך שלא הגיע לאינטר לעלות, אבל אין לי ספק שעלייתה של אינטר לגמר וזכייתה בגביע התרחשו למרות שהיא הייתה קבוצה פחות טובה מברצלונה, ולא בגלל עליונותה עליה [סיכום ארבעת המפגשים בין אינטר לברצלונה באותה עונה: 2 ניצחונות לברצלונה, תיקו וניצחון אחד לאינטר. מאזן שערים: 4 לברצלונה, 3 לאינטר. ממוצע החזקת כדור 70:30 לברצלונה]. כמובן גם שאי אפשר לשכוח את תצוגת הכדורגל הצינית, הפחדנית והמכוערת שסיפקה לנו אינטר במשחק השני בחצי הגמר, לאורך כל 90 הדקות.

בכל משחק, בכל תחרות, מה שעומד לנגד עיני הקבוצות שמשחקות מול ברצלונה זה בעיקר "איך עוצרים את המכונה המשומנת הזו?". כלומר לא איך מנצחים אותה, אלא איך מונעים ממנה לנצח. האחרונה שהתקרבה לדומיננטיות כזו הייתה מנצ'סטר של שנים 2008-2009. אבל עצם העובדה שבברצלונה משחקים אלופי אירופה לאומות ואלופי עולם, גורמת לקבוצה הזו להעפיל על ההצלחה - קצרת הימים, יש לציין, כי יונייטד הנוכחית היא צל חיוור ביחס לזו שקדמה לה - של מנצ'סטר של רונאלדו/רוני/טבס/ואן דר סאר/סקולס/גיגס.

בלוף תקשורתי?

לגבי התקשורת, היא עדיין ברובה מתייחסת לכדורגל כבידור גרידא. מתוקף תפקידה לשדר בידור ברמה של המכנה המשותף הנמוך ביותר, לא מן הנמנע שכך היא תתייחס גם לברצלונה ותמנף את הצלחתה - כלומר, שהיא תרצה בטובתה בכדי לגרוף אחוזי רייטינג - הרי המוטו של כל ערוץ מסחרי הוא "אם זה עובד, אז למה לא?". ועל רמת הבידור שברצלונה מספקת לצופה ה"הדיוט" (יעני זה "שלא מבין כלום בכדורגל"), כמעט בכל משחק, אין טעם להתווכח. ראינו דוגמה לכך לא מזמן כאשר ערוץ 10, ערוץ מסחרי שלא בוחל באמצעים נלוזים בכדי לסחוף אליו צופים משועממים, שידר את משחק שמינית הגמר בין ברצלונה לארסנל ברמה דומה לאחת מתוכניות הריאלטי שלו (ואני דווקא מאוד אוהב את ברקוביץ' בתור פרשן). אותו משחק גרף אחוזי רייטינג גבוהים יותר מכל שידור כדורגל מהליגה ישראלית או נבחרת ישראל עד כה. בקצרה, אף אחד לא אמור להיות מופתע מהצורה שבה ערוץ 10 (וגם ערוץ 2 בשידורי המונדיאל) נוהג בשידורי הספורט שלו. אבל בין זה לבין יכולתה של ברצלונה על המגרש אין שום קשר אמיתי – הרי היא לא נעזרה בתקשורת במשחק שבו ארסנל לא בעטה פעם אחת לשער וגם נהנתה ממזל גדול שמנע ממנה לצאת מושפלת, ללא קשר להרחקתו הלא-מוצדקת של ואן פרסי.

לגבי ערוץ הספורט (או "בארסה 5" לפי הטוקבקיסטים), שיקולי רייטינג לא אמורים להשפיע על ערוץ כמו ספורט 5. מכיוון שערוץ זה לא בנוי על מכירת נדל"ן שיווקי, הוא מסוגל להרשות לעצמו להעלות את הרמה בשידורי הספורט שלו. ואכן, 'אולפן ליגת האלופות' (למרות שהתדרדרה באיכותה לאחרונה) עדיין מהווה פנינה תרבותית בטלוויזיה לפי רוב הדעות. ולמרות זאת אנו רואים העדפה ברורה לברצלונה בשנתיים האחרונות. אבל זה לא חדש כלל. בסוף שנות ה-90 נהנתה מנצ'סטר יונייטד מאותה העדפה, שכן היא זאת שסחפה אחריה את מירב "אוהדי ההצלחות שלא מבינים כלום בכדורגל" של התקופה. אולם בראי ההיסטוריה, מנצ'סטר של 1997-2004 לא הוכיחה עליונות אירופאית. להוציא זכייה אחת בגביע האלופות (בתצוגת כדורגל שהתבססה בעיקר על מזל ושאננות של הקבוצה הנגדית, ולא על עליונות במגרש לאורך 90 דקות), מנצ'סטר של שנים אלו לא ייצרה המשכיות באירופה, כאשר הישגה האירופי הבולט ביותר מאז הזכייה היה חצי הגמר מול לברקוזן ב-2002. האם באמת ניתן להשוות את בקהאם למסי או אינייסטה מבחינת יכולת על המגרש ותארים בינלאומיים? האם ניתן להגיד שברצלונה של ימינו לא מצדיקה את ההייפ סביבה? זה עוד טעון הוכחה, אבל אני מאמין שלא.

המיתוס: כוחות הטוב מול כוחות הרוע

המסקנה שלי היא שהוויכוח לגבי ברצלונה איננו וויכוח אינטלקטואלי, הוא וויכוח בענייני אמונה. פוסט זה ישכנע רק את המשוכנעים, לא את הלא-מאמינים. אבל בכל זאת, כדורגל משחקים 90 דקות. צריך לשפוט את ברצלונה לפי 90 הדקות שבהן היא משחקת, לא לפי מה שאחרים עושים ממנה. ברוב המקרים ברצלונה מוכיחה עליונות על כל קבוצה שמשחקת נגדה בשנתיים האחרונות, ועוד עושה זאת בצורה אסתטית. מה שמוסיף להילה בעיניי הוא ששלד הקבוצה משחק ביחד הרבה שנים, הוא עדיין מאוד צעיר (22-27) ועוד יש לו מה להוכיח. כמעט כל ההרכב משחק למען הסמל, למען הקבוצה, למען העיר והמחוז. ברור שהשחקנים משחקים גם בשביל עצמם ותהילתם האישית (וגם בשביל להצדיק את חשבון הבנק המנופח שלהם), אבל ב-90 הדקות שבהן הם משחקים ניכר בעיניי שהם משחקים בשביל משהו גדול מהם – הם משחקים בשביל ההיסטוריה. אם זה מה שעומד לנגד עיניי חבורת גאוניי הכדורגל הללו, שעדיין רעבים למרות כרס נפוחה מהישגים בתחרויות הגבוהות ביותר, אין לי ספק שהם יגיעו לשם.

בנימה אישית, אני רוצה להודות לברצלונה של ימינו: תודה שאתם גורמים לי להאמין בבלתי אפשרי (5:0 על ריאל של מוריניו???), תודה שאתם אלו ששולטים בכדורגל, תודה שאתם אלו שבמיינסטרים, שאתם "הרוב". תודה על כך שהקבוצה הטובה והאהודה ביותר בשנים האחרונות חרטה על דגלה את אתוס הכדורגל ההתקפי והאסתטי, את אתוס גידול וטיפוח הצעירים, את אתוס הקהילתיות שמספקת הקבוצה לאוהדיה הקטלאנים. ברצלונה יכולה מצדי להמשיך לקנות שחקנים בעשרות מיליוני יורו, כפי שעושות כל הקבוצות (שכן אלו הם חוקי המשחק בעולם קפיטליסטי כמו שלנו – וזה לא אשמת ברצלונה, אם כבר אשמת ריאל). אבל כל עוד השלד שלה בנוי משחקנים מקומיים שעלו מהנוער, שמחויבים להתקפה והתקפה, שמחויבים לדברים גדולים מהם, אני אומר תודה. דבר כזה בעולם הכדורגל, שב-15 השנים האחרונות הפך לגלובלי ואינדיבידואליסטי מאי פעם, אני לא זוכר.