ילדים לא מבינים בחוק ובפוליטיקה. כנראה שגם אני לא מבינה בחוק ופוליטיקה יותר מדי : עובדה שבכל ענין גירוש ילדי העובדים הזרים לא שאין לי דיעה, אלא חמור מזה – יש לי לפחות שתיים אם לא שלוש דיעות, לא חופפות...  אבל ילדים הם ילדים, והם לא צריכים להבין, הם צריכים להיות שמחים. וביום ששי האחרון בית הספר ביאליק-רוגוזין, שמעיד על עצמו שהוא נותן מסגרת וחינוך לשלושה עשר שנתונים (גיל חמש עד שמונה עשרה) של יוצאי שלושים מדינות שונות, גרם והעניק לילדים שלו שמחה גדולה. הוציא אותם לתהלוכת פורים ענקית וממושכת בדרום תל אביב, מבצע שהארגון שלו הוא דבר מסובך מאוד. לצורך זה הגיעו גם הרבה מתנדבים, חלקם התנדבו לצלם את הארוע, ביניהם אחותי ענת. אחותי צלמת במקצועה, וגם מדריכת אנשים עם מוגבלויות, וילדים, וגם נותנת הרבה מכישוריה בהתנדבות. לקחתי את אחת ממצלמותיה ובאתי איתה. הוצמדתי לכתה ב1...קטנטנים כאלה, מתוקים... ועד מהרה נזנחה המצלמה לטובת שמירה על הילדים תוך התהלוכה. מתברר שקשה להיות קטן, ומחופש, בארוע המונים שכזה...  אבל הילדים עמדו באתגר למופת, וצוות בית הספר עמד באתגר למופת. וטרח אפילו לפנק אותנו המתנדבים בארוחת בקר ובאזני המן. לא שבאנו לאכול – אלא שהמחווה הזו שלהם כלפינו ראויה לציון ומחממת לב ומשקפת את רוח ההתנהלות של המקום המיוחד הזה. ולא שבאנו לקבל תודות. ולהפך, אני מרגישה צורך להודות למי שאפשר לי לקחת חלק בכיף הגדול הזה –

בית הספר עצמו

http://www.schooly.co.il/cbr/

ואחותי

(התמונות המרהיבות שלה:

http://www.facebook.com/home.php?#!/album.php?aid=2102715&id=1005730748&fbid=1816911614978

)

ומיכל מקהילת יזמות חברתית של קפה דה מרקר (קהילה שהיא דבר יפה מאוד בפני עצמו) שדרכה נוצר החיבור הזה.

כתבה בחדשות:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4044112,00.html