אני לא מאלה שלרוב יוצאים בקול תרועה כנגד הממסד, אני לא מתכוון להטביע כאן שום חותם, לחקוק את שמי בספר הנונקונפורמיסטים וגם לא בכתב העת שלהם, הרואה אור מדי פעם, מצטער לא אני הכתובת. אני אזרח תמים כזה, שומר חוק, משלם מסים, אפילו עם ביטוח לאומי אני בסטטוס קוו רגוע. כן אני מאלה, נוח על הבריות, לא נוטה לייצר רעש לבן שלא לצורך, פה ושם אולי נובח אבל בקטנה, באמת בקטנה. חייה ותן לחיות? זה בדיוק הקונצנזוס. אז בכל זאת משהו בפוסט הזה לא הולך לבשר טובות.

היפוכונדר? אני?! טוב קצת, ככה בקטנה, אוהב להיות חולה ואוגמנטינים, ונורופנים וכל הפרדס ביחד וזה בסדר, מותר להיות חולים מדי פעם - הריטואל הרגיל, חום, סטרפטוקוק, הולך למות, מרחם על עצמי עד כלות, רופא, אנטיביוטיקה וכמו חדש. כן ואני גם גרוש, לא לעוד הרבה זמן מלח שום מלח שום, ויש לי ילד שיהיה בריא, ולפעמים גם הוא באמת בטעות, כשהוא אצלי, מעז להיות חולה. ואני לתומי חשבתי שילדים לאבות גרושים חולים רק כשהם עם אמא שלהם, אה לא? טעיתי. אוי כמה טעיתי. אז כמעט לפני חודש, עת שאספתי את עילי מבית הספר היה לו חום. בכלל הוא היה נראה מעוך כזה, וזה לא שחלילה מישהו בכיתה שלו שם לב, אבל זה כבר סיפור אחר. הגענו הביתה לאחר נסיעה לא קצרה, החום שלו די גבוה, משהו בסביבות ה- 39 מעלות, ואני מתחיל לדאוג קצת, אני יודע שאם אתקשר למכבי (הקופת חולים) ייפצח לו המחול הבירוקרטי לאב גרוש אופוס דלקת גרון לילד – אבא, אני לא מרגיש טוב.

תמיד כשהילד שלך חולה אתה נעשה קצת חרד וחצי חולה בעצמך כי הוא חסר ישע, קצת חסר אונים ואם בטעות הוא גם פי.די.די אתה מסודר. התקשרתי לקופת חולים, רציתי לקבוע תור למסכן שנמצא לידי, קודח מחום, ואני מדבר עם איזה נציג אחד, שגם הוא, איך לא החולייה החלשה בתוך הסבך הבירוקרטי של קופת החולים. אם יש הגיון בתוך כל הסבך הזה? ממש לא, אבל אם אתה ביום טוב יענו לך מהר ויישמחו לעזור לך, הכל במסגרת המדיניות או בעצם האנטי מדיניות של קופת חולים מכבי – כלפי אבות גרושים? תיקון, כלפיי ורק כלפיי שמחים עכשיו?

התקשרתי למוקד של מכבי ואמרתי שאנחנו גרושים ושעכשיו אני עם הבן שלי ושהוא קודח מחום. את הנציג עניין רק דבר אחד – שהרופא של עילי מקבל עכשיו ושאני צריך לקחת אותו אליו. אמרתי לו שזה קצת לא אפשרי כי עילי עכשיו אצל אבא שלו, במסגרת הסדרי ראייה ואני מעוניין שהוא ייראה רופא כאן בעיר מגוריי. הנציג השיב לי שהוא מצטער אבל שאני צריך לחתום על טופס שמתיר את עילי מרופא המשפחה שלו ומשייך אותו לרופא אחר. השבתי לנציג שאני רוצה שעילי ייראה רופא דחוף ולא באמת מעניינת אותי פרוצדורה מפגרת של קופת חולים – הילד, חייב לראות רופא, הוא קודח מחום. הנציג אמר שלי שככה זה. ככה זה? וואלה!

אם זה ככה, אז אני אני גם ככה והתחלתי. התחלתי לנבוח על הנציג ואמרתי לו בדיוק מה אני חושב עליו, וכן, צרחתי כמו משוגע – זה מרגיז, זה מביש, וזה מייצר חוסר אונים אומלל כשקופת חולים, אליה אתה שייך, פשוט מנפנפת בדגל המדיניות שלה וזהו. צרחתי ונבחתי ואמרתי לו שלא מעניין אותי כלום – תביאו לילד שלי רופא. הוא קצת הסכים לפנים משורת הדין להתפתל ולנסות אולי כן לעזור. בסוף אמרתי לו שיעזוב, אני אלך למוקד של מכבי ברמת השרון, זה המוקד היחידי שאני מכיר. למוקד לא היתה לנציג שום בעייה לקבוע לי תור. האם חסכתי לו ניירת? לא יודע.

הגענו למוקד, גם הרופאה, אחרי שהחליטה שלעילי יש שקד אחד גדול יתר על המידה ואז חזרה בה, לא התחליה את הטיפול לפני שאמרה לי שהרופא של עילי מקבל עכשיו, למה באנו אליה? אני פשוט גרוש ולא גר איפה שעילי גר, ועילי העז וחלה דווקא באחד מן הימים שלו איתי, והסיפור חוזר חלילה מכירים? אה איזה מסכן. כל זה היה ביום 28.2.2011 כלומר לפני כמעט חודש? כתבתי להם מכתב, נגעתי:

"שלום רב,
שמי ברוקר עמית ואני מבוטח של מכבי מזה לא מעט שנים. מזה כלמעלה מחמש שנים אני גרוש ומתגורר בכפר סבא. לי ולגרושתי יש בן משותף, עילי בן 7 וחצי, איתו אני מתראה במסגרת הסדרי ראייה ועד כאן הכל בסדר.

לעיתים רחוקות קורה שעילי חולה כאשר הוא איתי. זה המקום לציין שעילי גר עם אמו במודיעין ואיתי בכפר סבא. וכאשר אני נאלץ לחפש לו רופא בזמן שהוא איתי מתחילה סחבת וחוסר רצון משווע לעזור לי מצד מכבי!

אתמול למשל, ביום 28 לפברואר לעילי התפתח חום גבוה, עם פנייתי למוקד ביקשתי לקבוע תור לעילי בכפר סבא אך המוקדן אמר לי שעילי מקושר לרופא במודיעין ושאני צריך למלא איזה טופס על מנת להתיר את הקישור, לרבות זה שהרופא על פי שיקול דעתו ישקול את הטיפול. מיותר לציין שהחום כבר מטפס ל-39 מעלות ומפאת המרחק אינני יכול פשוט כך סתם "לדלג" חזרה למודיעין לרופא המטפל.

אני מאוד מצר על כך שפרקתי את כל תסכולי על אותו מוקדן נחמד בשם –חסוי- שפשוט ניסה לעזור אך היה כבול בשלשלאות הבירוקרטיה המטופשת של מכבי עם הקישוריות של מטופל לרופא מסויים. ומה לעשות כשהילד שלי קודח מחום, מתלונן, ולא נראה טוב, וככשואלים אותי האם זה דחוף? אז זה קצת דחוף כן, מה גם שעילי לא באמת יכול תמיד להביע היות והוא -PDD.

מזל שהעליתי את האופצייה של לגשת עם עילי למוקד החירום ברמת השרון ולשם לא היתה שום בעייה לקבל תור (או שהייתי נאלץ לחכות עד שבע בערב) מיותר לציין שגם הרופאה שבדקה את עילי טרחה לציין בפניי שהרופא המטפל של עילי מקבל עכשיו, הסברתי לה את העניין והיא התרצתה. לא אני מוציא כאן תסכול של אב גרוש, אבל אני בהחלט מוציא כאן בירוקרטיה שחוזרת על עצמה כל עת שקורה מקרה דומה.

אין לי שום כוונה לבלבל את המערכת הסבוכה של מכבי בד בבד בקישורים של רופא ומטופל. בסופו של דבר קיבלנו טיפול והכל היה בסדר, אך למה צריך לעבור את כל הסבך הבירוקרטי הזה? יש לפחות עוד כמה הורים גרושים שם שלאו דווקא גרים באותה עיר ולפעמים המצב מאלץ טיפה גמישות למצבים מיוחדים, למרות שגם אני וגם עילי מטופלי מכבי?

בגלל שבסוף כן הכל "הסתדר" וכן "הצלחנו" לראות רופא למרות הכל, אז למה מראש אי אפשר לקבל תור לילד לאב גרוש בלי כל עוגמת הנפש מסביב?

מבחינתי העניין לא מסתיים כאן ואני כן אפיץ את העניין לכל הנוגעים בדבר שאמצא לנכון, וזה כולל פרסום המקרה בעיתונות - זו פשוט חוצפה שלא תתואר ואף מבוטח של מכבי לא צריך לקבל את ההרגשה שעושים לו טיפול!

אשקול את המשך חברותי במכבי, צר לי על זה היחס של מכבי במקרים מאוד ספציפיים כדוגמת זה, על אף החברות שלי ושל בני במכבי."

עד כאן התסכול. ואני, איזו חוצפה יש לי בכלל להעז ולקרוא תיגר על מערכת משומנת היטב כדוגמת מכבי. הרי לא באמת ציפיתי שכשאר מתקשר אב גרוש, ייפתח איזה חלון לאותו מוקדן ויתריע בפני התופעה "מוקדן שים לב, אב גרוש, הילד בטח קודח מחום, נש לשייך לרופא משפחה נוסף על הקיים." אולי הסיכוי שאראלה תתקשר אליי ממפעל הפייס במצב הזה באמת גבוה יותר.

כן הם שלחו לי מכתב ממכבי לפני עשרים יום, הפנייה שלי התקבלה תודה לאל, הם כתבו שהם העבירו את הפנייה לגורמים הרלוונטים והם עושים כל שביכולתם לקצר את הטיפול בפנייה שלי. עשרים יום? טוב איפה אני חי אם לא בארץ. כן עילי בילה איתי שלושה ימים מקסימים והאנטיביוטיקה עשתה את שלה. הוא כבר מזמן שכח, אני קצת פחות. נתקלתי היום בכתבה ב-YNET  על אבות גרושים שבעצם לא ממש מקבלים עדכונים מבית הספר לגבי הילדים שלהם. דווקא אצלי לא זה המקרה, אלא יותר מקרה שכיח בגזרת החיידקים בגרון.

בין אם מכבי יענו ובין אם לאו, החלטתי כן לפרסם את הסיפור הזה, אני לא גרוש ממורמר, ואני לא בא לתקן כפי שכתבתי בתחילה את האיוולת והסררה אם בכלל. אבל למה, לכל הרוחות יש אטימות ממסדית ריבונו של עולם? למה הבירוקרטיה תמיד תהא במקום הראשון בעוד שהילד הקודח מחום ייאלץ להמתין ולהמתין? ככה זה? לא מוכן, מצטער. עד לכתיבת שורות אלה, אני עדיין ממתין לתגובת קופת חולים מכבי למקרה. מצחיק.

רק בריאות.

עמית