האח הגדול מול החלון
לפני כמה ימים גיליתי שהשכן שלי, הוא בכלל מציצן. אם הוא היה סתם בכלל מציצן, אני מניחה שכל זה לא היה מפריע לי. אבל הוא מציץ לי - ולא רק שהוא מציץ לי הוא גם ערמומי, הוא ממש משקיע מחשבה ומתכנן בהקפדה את המציצנות שלו. רק כשהוא עומד שם בחושך, האידיוט הזה, ומביט בי, תמיד מתעורר בו חשק להצית סיגריה (ואני לא רוצה לדעת למה, איכסססס) ככה שרואים לו את הנקודה הכתומה ואת העשן שיוצא לו מהפה החוצה לרחוב... טמבל. כשאני מזיזה את הוילון הוא מיד בורח הצידה, כמו ילד מגודל.. חושב שאני לא שמה לב, אבל אני שמה, ועוד איך. היום בבוקר נפגשנו במכולת, מולי הוא עבר, החכם הגדול שלא מעיז להרים את המבט שלו. הוא עובר אותי עם העיניים ברצפה וחולף על פני כל כך מהר, כאילו אני דוחה אותו... כאילו שעם בגדים אני לא שווה שום דבר :) הענין שאותי באמת מטריד זה לא המציצנות, מציצנים יש בכל מקום וזו כנראה תכונה טיבעית ואפילו מתבקשת כשיש לך שכנה יפה כמוני שצועדת בביתה דרך קבע, ללא החלק העליון.. אבל... וזו השאלה... אם אני בביתי שלי מסתובבת בלי חולצה, אני בעצם מתגרה?? האם זוהי הזמנה סמויה או בקשה ברורה.. בואו תציצו לי, כי אני לא סוגרת את התריס.. רק את הוילון? האם אני בעצם זאת שמתנהגת לא בסדר..???? והוא, הוא סתם חתול רעב שהניחו מולו שמנת... האם אני מחוייבת להגיף את התריסים ולהסתובב בבית נעול ומבוצר אם אני רוצה להיות אני, או שאולי אסור לי להתלונן על כך שמציצים לי ולכעוס... זו לא חדירה למרחב המחייה שלי כי זה מרחוק, והוא לא מעיז ממש לגעת... אבל אותי זה מטריד.. אז בטח תגידו.. "סגרי את החלון או לפחות עטי על עצמך משהו.. אישה..." אבל אני לא רוצה !!! אני אוהבת את תחושת העירום ואני אוהבת את אור קרני השמש שמתיישבות בסלון ומחממות לי את הבית ואת הגוף כשתריס פתוח, אני אוהבת את האויר ואת הנוף.. אז למה?? למה אני זו שצריכה להתחבא או לחוש שעוקבים אחריה במסתרים....? ובשביל אלה שיכתבו בהלצה.. "איפה את גרה" זה לא מצחיק !! זו באמת סוגייה מטרידה ובעיקר מעצבת נ ו ר א ! |