0
לכולנו יש רגעים קשים, אפילו לי. מין תקופות אפלות וחשוכות בהן האנרגיה מתנדפת מאיתנו ואנו על תקן נפקד - נוכח בעולם. רגעים בהם הריקנות מגיחה מפינתה החשוכה אחרי מארב ארוך וסבלני, וכשהיא מגיחה - המנוולת מכריזה מלחמה ותוקפת כל חלקה טובה בגוף עד שהיא מכתרת ומשביתה את הלב. היא רק מחכה למשבר הזה, החלאה. יושבת בנינוחות מעצבנת וברגע שאתה נופל - היא מזנקת וטורפת את הנשמה. באיטיות כואבת האפתיות עוטפת אותך ושום דבר כבר לא מרגש או בעל חשיבות. זה רק אתה והיא, רק אתה והריקנות שלך. ברוב המקרים אתה תחייך, אבל החיוך שלך נמצא שם על תקן שלט בלבד שאומר לסביבה: "עזבו אותי בבקשה, רק תנו לי שקט...". לפעמים אתה מרגיש שהכל מתמוטט ואין לך את הכוחות לחזור לחיים. המחשבה האחרונה שלך לפני שאתה סוף סוף מצליח להירדם היא שאולי עדיף לישון עד שהכל יגמר. פשוט להמתין בתוך המיטה הנוחה, מתחת לשמיכה הנעימה, שכרגע היא הדבר היחיד שמעניק לך חום.
מאיפה אוספים את הכח?
אבל גם לנוחות יש את הבעיות שלה. כשנוח, אין לנו כל חשק לקום ולנסות דברים חדשים, שום כוונה לשאוף למשהו טוב יותר, מספק יותר - נוח קצת יותר. ממקום של נוחות לעולם לא תבוא הצמיחה. ברגע שהצמיחה נקטעת - החיים נגמרים ומהרגע הזה אנחנו צריכים לחשוש ולא מעוד משבר, קשה ככל שיהיה. משברים אגב, זה מה שהופך אותנו למה שאנחנו היום. החיים הם אוסף החוויות, הכשלונות וההצלחות שאדם אוסף במהלך חייו. כל הרגעים הקטנים הללו, מעצבים ומגבשים את האישיות ואופי האדם. האבולוציה של החיים, אם תרצו. מכל קושי, מכל משבר אנו לומדים דברים חדשים, מפתחים שיטות חדשות ובעיקר מגלים כמה כח טמון בתוכנו. כשאדם עומד בפני מצב קיצוני, אין לו ברירה - זה או למות או לנצח וההוא שלמעלה לא טיפש בכלל, הוא תקע לנו מנגנון במוח שמווסת את כמות האנרגיה לפי המצב הנתון, אבל אתם יודעים מה? כשאדם עומד על פי התהום של חייו, המנגנון משתחרר, ההגנות יורדות, הפחדים נדחקים והעוצמות האדירות שנמצאות שם, ממש מתחת למנגנון ההוא שמווסת את האנרגיה, מוצאות את דרכן מהלב למוח ומשם הדרך לניצחון כבר סלולה. אם נשאיל את גוף האדם לצורך ההמחשה, אז המקום החזק ביותר בעצם, הוא בדיוק היכן שהיא נשברה לפני שהשבר התאחה. העצם לא תישבר לעולם באותו המקום בדיוק. ייתכן שקצת ליד, אבל לעולם לא בדיוק באותו המקום של השבר הראשוני, וכמו העצם, כך גם החיים - ברגע שעברנו את המשבר - התחזקנו עוד קצת וגדלנו כבני אדם, וזו בעצם תמצית החיים בעיניי - אנחנו פשוט חיים ממשבר למשבר ובתווך רק מנסים לצמוח וליהנות ככל שניתן.
לפוסט הקודם: דמעות ומלאכים. לבלוג המלא: עובדות החיים וצמד ביצים.
|