כותרות TheMarker >
    ';

    ,,,

    פרופיל

    cafe2010
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    יום השיויון.

    10 תגובות   יום שני, 21/3/11, 22:24

    "היום" , כך אמרה לי אחת, " היום זה הוא יום השיויון. הלילה והיום שוים." בעברית קוראים לזה אביב. שורש המילה אביב היא המילה אב. ( שורשים כאלו כמו של מנחם בן סרוק, בני אפילו אות אחת, תמימים כאלו, של פעם, בלי הרבה חכמולוגיה. בקיצור טרם הפצעתו לעולם של השורש המשולש מיסודו של  יהודה חיוג'. ). בכל התרבויות ההשפעה המיידית לכל תפיסה היתה האקלים. תופעות טבע. יום השיויון, יום האיזון לבטח נתפס כאידאל. כמו בחשיבה היוונית שבה האיזון, המתינות המהוללת , היא הדרך שאליה צריך לשאוף, היא שביל הזהב. ( חשיבה שתוארה היטב אצל אריסטו בספר המידות ומשם עברה שידרוג אצל הרמב"ם ). כך גם אצלינו, חודש האביב הוא ניסן, המורם כנס מבין החודשים, הופך להיות ראש החדשים, אב השנה. אב לי"ב חודשים.או בקיצור אב- יב.

     

    מה זה אומר לי? כי לעזאזל עם כל המידע. הרי אפילו פעם בתקופה העתיקה שאחרי המיתולוגיה ( אי שם בימי מלכות תלמי והיליניזם) הבינו ההוגים שכל החשיבה הזאת היא סימבוליקה מגושמת לעבר מצבי הנפש. האם עליי לשאוף לשיויון באמת? למינון מאוזן ומדוייק של המחשבות והשיקולים? מהו בעצם שיויון?

     

    אפשר להבין כמו בכל חשיבה גנוסטית או בכלל דואליסטית שהלילה מייצג את כח ההרס ( השיווה ) והיום מייצג את כח הבניה ( הוישנו ), לפי זאת השיויון משמעותו איזון בין הרס לבניה, לדעת מה להרוס בעצמך ומה לבנות. אבל היות והידיעה מה להרוס ומה לבנות  תלויה בתפיסה קודמת של מושגי הטוב והרע, והם עצמם תלויים בהכרה קודמת, אז שיויון לכשלעצמו לא אומר לי הרבה. זה מושגכ לא מעשי. כמו פתגמי החכמה של מקדשים טיבטים עם עמוד מתגלגל ולחשי קמיעות.

     

     

    פעם, לפני הרבה שנים, שמעתי שיש בעברית מילה שנקראת "נשתוון". לא יודע אם היא קליטה כמו סלוגן של אבקת כביסה, אבל היא משורש שיויון. שיויון נפש. לא אדישות חלילה, אלא רגיעה. לא להתפעל מחיצוניות.להיות שלו כלפי חנופה וכלפי בזיונות, כלפי הצלחה או כשלונות.לדעת שהכל חולף ושום דבר לא יניע אותך מאושרך הפנימי. לחיות בדממה. כן זו המילה, דממה.

     

    הרעיון הזה הוא כמובן עתיק,ויש להניח שהוא שאוב מתפיסות בודהיסטיות שהתגלגלו דרך התרבות האיסלמית בימי הביניים עד להגות הספרדית בתור הזהב ומשם לאותו ספר שקראתי לפני שנים. בכל אופן, זה נראה לי מעשי. להיות שלו כלפי תהפוכות חיצוניות. נשתוון כזה:) למרות שאינני ממעריצי פסלי בודהה או מראיית האידאל כאדם אטום להתרשמויות כמו פסל של בודהה, אבל זה נראה לי טוב להיות לפעמים חזק כזה שדלא מתרגש מהחולף עליו . אז אתה הופך להיות אביב של חיים. ראש של חודשים של כל ההתחדשויות בחיים. 

     

     

    יום השיויון, בעיני הוא סתםתזכורת שלפעמים צריך לשמור על איזון, במובן הכי פשוט של המילה, כלומר כזה שמקזז אחד את השני ויוצר בתוכך דממה שכוללת גם את האור וגם את החושך.

     

    ( וזה רק שלב ראשון)

     

    וסליחה על טעויות בהקלדה אינלי כח לתקן כרגע:)

    וכן,זה מוקדש לגלית .

     

    ''

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/3/11 14:15:
      דברים חכמים רצים פה:-)
        24/3/11 11:11:
      שנת החתול זה: השנה של החתול או השינה שלו?
        23/3/11 03:55:
      חחחחחחח פישונט היה ענק !
        23/3/11 02:20:
      אני נהניתי. קובעת בפסקנות: חשיבתך אינה פרענקית. אני אומנם ממוצא רומני אבל יודעת כי גם להונגרים יש מילה: אישטוון או אישתוון. לא יודעת אם זה בא מ-שוויון, אבל אחרי שאישטוון פישונט עשה את השיוויון, כולם פתאום נזכרו שהוא צועני, כלומר הונגרי פרענק...
        22/3/11 19:51:

      צטט: cafe2010 2011-03-21 22:58:38

      אכן רונה, יין ויאנג. כל החשיבה הדואלית הזאת, נמצאת כמעט בכל התרבויות ובכל האמונות. גם אצלינו עם קין והבל, בני אדם הראשון . האחד רוצח והשני עדין כהבל פיו. רציתי לכתובה עוד על ההבדלים , או המעלות שבכל דממה. כלומר, שישנו הבדל בין דממה הנוצרת בין לבה רותחת שמתקזזת עם רחוני ענק, לבין דממה של טיפה הנושרת על להבת נר. אהף ושלום לך רונה. הרבה זמן לא היית כאן.או שמעולם לא היית.

       

      הייתי חלום חיוך ("ההיית או היה זה חלום?"/רחל).

       

      ורגע של רצינות -

      הדואליות הזו (לעיתים הדוכטמית) קיימת בכל מקום. חלק מיופיים של החיים, לא?

      לפעמים המעברים כל מתישים, עד שמתבקש רגע של שקט.

      ולפעמים (כמו אתמול) חושבת שאם היה איזון כל הזמן, שיוויון כזה, הייתי מתה משעמום...

        21/3/11 22:58:
      אכן רונה, יין ויאנג. כל החשיבה הדואלית הזאת, נמצאת כמעט בכל התרבויות ובכל האמונות. גם אצלינו עם קין והבל, בני אדם הראשון . האחד רוצח והשני עדין כהבל פיו. רציתי לכתובה עוד על ההבדלים , או המעלות שבכל דממה. כלומר, שישנו הבדל בין דממה הנוצרת בין לבה רותחת שמתקזזת עם רחוני ענק, לבין דממה של טיפה הנושרת על להבת נר. אהף ושלום לך רונה. הרבה זמן לא היית כאן.או שמעולם לא היית.
        21/3/11 22:50:
      מעניין למדי... וכמה נשגבת השאיפה לאיזון, לשיוויון בין ההרס לבנייה, בין האור לחושך, בין היין ליאנג. וגם (למצער) כמה משעמם... (יום שיוויון משעמם למדי היה היום, תודה על שבירתו, רגע לפני שהוא הופך למחר נטול שיוויון)
        21/3/11 22:48:
      בטוח נראה לך?כי לא נראה לי....שנראה לך ...נראה לי..
        21/3/11 22:45:
      כןןן..זאת המילה. פאסון ! נראה לי...
        21/3/11 22:42:
      פאסון. וע"מ לשמור על שיויון פוסט שוה!

      תגיות