אבל הערתנו בזה הפרק הוא לבאר עניין צלם ודמות. ואומר, כי הצורה המפורסמת אצל ההמון, אשר היא תמונת הדבר ותארו, שמה המיוחד בה בלשון עבר תאר. אמר: נאמר בצורה המלאכיית: וזהו שם שלא יפול על הש"י יתברך כלל חלילה וחס. אמנם צלם הוא נופל על הצורה הטבעית, ר"ל על העניין אשר בו נתעצם הדבר והיה מה שהוא, והוא אמתתו, מאשר הוא הנמצא ההוא אשר העניין ההוא באדם, הוא אשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית. ומפני ההשגה הזאת השכלית, נאמר בו: ולכן נאמר: צַלְמָם תִּבְזֶה כי הבזיון דבק בנפש אשר היא הצורה המינית, לא לתכונת האיברים ותארם. וכן אומר: כי הסיבה בקריאת צלמים - "צלמים", היות המבוקש מהם עניינם הנחשב, לא תמונתם ותארם. וכן אומרו: צַלְמֵי טְחֹרֵיכֶם - כי היה עניין הנרצה בהם עניין דחות הזק הטחורים לא תאר הטחורים. |