כל חורף משמח אותי, אני מוציא את המעיל מהארון.

מעיל סטודנטים שחור. מעיל שאבא שלי קנה לפני 40 שנה, כשהוא היה סטודנט. מעיל שגולש לי קצת מעבר למותניים, צמר שחור עבה. מרופט ומסורבל ועדיין מחמם.

זהו, כבר יש עננים בשמיים. הוצאתי אותו, מכין אותו אל הניקוי היבש. את המעיל קיבלתי לראשונה כשהיית בתיכון. בערך לפני  14-15 שנה. אף פעם לא הייתי אופנתי במיוחד. והמעיל המגושם לא עזר.

עכשיו אני כבר גדול, אני מביט במעיל וחושב על איך בזמן האחרון התחלתי ללבוש יותר מותגים. על הזקט החדש שתלוי לידו. על איך שאנשים שופטים על פי הלבוש.

חושב קצת על זה שהמעיל לפעמים לא נוח. כשאני יוצא אין איפה לשים אותו. על זה שהוא כבד ונפוח.

מריח את הצמר.

שונא להיפרד. אאחוז בו עוד מעט. אתעטף בו עוד חורף.