מכיוון שלפי הבנתנו אין אנו מביאים את זולתנו לידי מציאות אלא בכך שאנו עושים אותו על-ידי מגע ישיר, תואר הוא (יתעלה) כעושה. 
כמו כן, מכיוון שההמון אינם משיגים דבר חי שאין לו נפש, הוא תואר לנו גם כן שהוא בעל נפש. אם כי השם "נפש" משותף כפי שהתברר¹⁴, (כאן) המשמעות היא שהוא חי. 
ומכיוון שלגבינו כל המעשׂים האלה אינם נתפשים אלא באיברים גופניים, יוחסו לו על דרך ההשאלה האיברים האלה כולם, אשר באמצעותם תהיה התנועה המקומית, דהיינו, הרגליים וכפותיהן; והאיברים שבהם תהיה השמיעה, הראייה וההרחה, הלא הם האוזן, העין והאף; והאיברים שבהם יהיה הדיבור וחומר הדיבור¹⁵ הלא הם הפה, הלשון והקול; והאיברים שבהם עושה העושה מבינינו את מה שהוא עושה, הלא הם הידיים, קצות-האצבעות, הכף והזרוע. 
כללו של דבר יוחסו לו - יתעלה על כל חיסרון - על דרך ההשאלה איברים גופניים על-מנת להורות בהם על מעשׂיו. ומעשׂים אלה יוחסו לו על דרך ההשאלה כדי להורות בהם על שלמות כלשהי אשר איננה עצם אותו מעשׂה. למשל, יוחסו לו על דרך ההשאלה עין, אוזן, יד, פה ולשון להורות בהם על ראייה, שמיעה, מעשׂה ודיבור; והראייה והשמיעה יוחסו לו על דרך ההשאלה כדי להצביע על ההשׂגה בכלל. 
משום כך אתה מוצא שהלשון העברית משתמשת בהשׂגת חוש אחד תמורת השׂגת חוש אחר. הוא אומר: ראו דבר ה' (ירמיה ב', 31), כמו שִמעו, שכן הכוונה "השׂיגו את משמעות דיבורו". וכן: רְאה ריח בני (בראשית כ"ז, 27) כאילו אמר: הריח ריח בני שכן הכוונה השׂגת ריחו. ולפי זה נאמר: וכל העם רֹאים את הקולֹת (שמות כ', 15¹⁶); עם שמעמד זה היה גם מראה נבואה, כפי שידוע ומפורסם באומה¹⁷. 
המעשׂה והדיבור יוחסו לו על דרך ההשאלה כדי להורות על שפע כלשהו השופע ממנו, כפי שיובהר¹⁸. 
כל איבר גופני אשר אתה מוצא בכל ספרי הנביאים הוא, אפוא, או איבר של תנועה מקומית כדי להורות על חיים, או איבר של תחושה כדי להורות על השׂגה, או איבר של אחיזה¹⁹ כדי להורות על מעשׂה, או איבר של דיבור להורות על שפיעת השׂכלים על הנביאים, כפי שיובהר²⁰. 
מכאן שהשאלות אלה כולן באות להדריך ולקבוע²¹ בדעתנו שיש נמצא העושה את כל אשר זולתו ואשר גם משיג²² את אשר הוא עושה. אנו עוד נסביר, לכשנתחיל לשלול את התארים²³, כיצד כל זה חוזר אל עניין אחד שהיא עצמוּתו יתעלה בלבד, שכן אין מטרת פרק זה אלא להבהיר את משמעותם של האיברים הגופניים האלה המיוחסים לו - יתעלה על כל חיסרון - ושכולם באים להורות על מעשׂיהם של אותם איברים, שאותם מעשׂים הם שלמות לגבינו, כדי שנצביע על כך שהוא שלם באופני השלמות, כפי שהעירו לנו (חז"ל) באומרם: דברה תורה כלשון בני אדם²⁴. 
איברי התנועה המקומית המיוחסים לו יתעלה הם כגון דברו: הדֹם רגלי (ישעיה ס"ו, 1); ואת מקום כפות רגלַי (יחזקאל מ"ג, 7). 
איברי האחיזה המיוחסים לו הם: יד ה' (שמות ט', 3); באצבע אלהים (שמות ל"א, 18); מעשֹה²⁵ אצבעֹתיך (תהלים ח', 4); ותשֶת עלי כפך²⁶ (תהלים קל"ט, 5); וזרוע ה' על מי נגלתה (ישעיה נ"ג, 1); ימינך ה' (שמות ט"ו, 6). 
איברי הדיבור המיוחסים לו הם: פי ה' דִבר (ישעיה א', 20); ויפתח שפתיו עמך (איוב י"א, 5); קול ה' בכֹח (תהלים כ"ט, 4); [שפתיו מלאו זעם] ולשונו כאש אֹכלת (ישעיה ל', 27). 
איברי החישה המיוחסים לו הם: עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם (תהלים י"א, 4); עיני ה' משוטטות²⁷; הטה ה' אוזנך ושמע [פקח ה' עיניך וראה] (מלכים ב', י"ט, 16); קדחתם באפי (ירמיה י"ז, 4). 
מן האיברים הפנימיים לא יוחסו לאל על דרך ההשאלה אלא הלב, כי הוא שם משותף, והוא שם השׂכל²⁸ גם כן, והוא עקרון החיים של החי. שהרי בדבריו: המוּ מעי לו (ירמיה ל"א, 19); והמון מעיך (ישעיה ס"ג, 15) הוא מתכוון גם כן ללב, כי מעי²⁹ הוא שם הנאמר בכלל ופרט³⁰, כי הוא שם למעיים בפרט ושם לכל איבר פנימי בכלל. מכאן שהוא גם שם ללב. ראיה לכך דברו: ותורתך בתוך מעי (תהלים מ', 9), שהוא שווה לדבריו: בתוך לבי (שם, שם, 11). לכן אמר בפסוק זה³¹: המו מעי, המון מעיך; ולשון המיה בא כלפי הלב דווקא מבין כל האיברים: הֹמה לי לבי (ירמיה ד', 19). 
כמו כן לא יוחסה לו על דרך ההשאלה הכתף, כי היא איבר המשמש להובלה, כפי שהוא מפורסם, וגם מפני שבה נוגעים ישירות בדבר המוּבל³². על אחת כמה וכמה אין מייחסים לו על דרך ההשאלה את איברי התזונה מכיוון שהחיסרון שבאלה גלוי במחשבה ראשונה³³. 
באמת דין האיברים כולם אחד, הן החיצוניים והן הפנימיים.                                                        כולם כלים לפעולותיה השונות של הנפש. מהם כלים הכרחיים לקיומו של הפרט זמן-מה כגון האיברים הפנימיים כולם, ומהם כלים הכרחיים לקיומו של המין כגון איברי ההולדה. מהם כלים לתיקון מצבו של הפרט והשלמת מעשׂיו כמו הידיים, הרגליים והעיניים; כולם לשלמות התנועה, העשׂייה וההשׂגה. 
התנועה הכרחית לבעל-החיים כדי לפנות אל המתאים לו ולברוח מן המנוגד לו. ואִילו החושים הכרחיים על-מנת שיבחין בין המנוגד למתאים³⁴. 
האדם זקוק למעשׂי מלאכה להכין לו מזונותיו, מלבושו ומחסהו, מכיוון שזה מתחייב מטבעו, כלומר, הוא נזקק להכין לו את מה שמתאים לו. לעתים יש מלאכות גם לכמה מבעלי-החיים, מכיוון שהם זקוקים לאותה מלאכה³⁵. 
לא נראה לי שמישהו יטיל ספק בכך שהאל יתעלה אינו זקוק לדבר שיאריך את מציאותו או יתקן את מצבו. לכן אין לו איבר. רצוני לומר שאינו גוף, מעשׂיו הם בעצמוּתו ולא בכלי. הכוחות הם בלא ספק מכלל הכלים. מכאן שאין הוא בעל כוח, כוונתי שאין בו משהו זולת עצמוּתו שבו הוא פועל, יודע או רוצה. שכן התארים הם כוחות, אשר שינו לגביהם את המינוח ולא דבר אחר. אך אין זאת מטרת הפרק³⁶.