פרק ס"ט

0 תגובות   יום שלישי, 22/3/11, 20:47


כך גם הדבר לגבי כל תכלית, שרשאי אתה לבקש תכלית לאותה תכלית, כגון שתאמר, למשל, שהחומר של הכיסא הוא עץ, פועלו הנגר, וצורתו ריבועיוּת בתבנית נתונה, ותכליתו הישיבה עליו. אזי רשאי אתה לשאול "ומה תכלית הישיבה על הכיסא?" אז ייאמר: "כדי שהיושב עליו יהיה מורם וגבוה מן הארץ". אז תשאל עוד ותאמר: "ומה תכלית היותו מורם מן הארץ?" ואז תיענה: "כדי שהיושב יהיה גדול בעיני הרואים אותו"24. ואתה תשאל: "ומה תכלית גדולתו בעיני רואיו?" ויענו לך: "כדי שיפחדו וייראו ממנו". ואז אתה תשאל ותאמר: "ומה התכלית שיפחדו ממנו?" יענו לך: "כדי שיצייתו לפקודתו". אתה תשאל: "מה תכלית הציות לפקודתו", ויענו לך: "למנוע את האנשים מלהזיק זה לזה". אתה תבקש תכלית גם לזאת ותיענה: "כדי שמציאותם תתמיד בצורה מסודרת". 
כך מתחייב תמיד לגבי כל תכלית מחודשת25, עד שהדבר מגיע בסופו אל רצונו26יתעלה גרידא, לפי דעה אחת, כפי שיוסבר27, באופן שבסוף תהיה התשובה: "כך רצה הוא יתעלה", או לפי דעת אחרים: "מה שחוכמתו מצריכה", כפי שעוד אסביר27, כך שבסופו של דבר תהיה התשובה: "כך הצריכה חוכמתו". לכן מגיעה שרשרת כל תכלית בסופה, על-פי שתי הדעות האלה, אל רצונו וחוכמתו28, אשר לגביהם הובהר29, לפי דעתנו, שהם עצמוּתו, ושאין רצונו וחפצו או חוכמתו דברים שהם מחוץ לעצמוּתו, כלומר, זולת עצמוּתו. בזאת נאמר עליו שהוא יתעלה הוא התכלית האחרונה של כל דבר. כמו כן תכלית הכל היא להידמות אל שלמותו בהתאם ליכולת, וזאת המשמעות של רצונו אשר הוא עצמוּתו כפי שיובהר30. ומתוך כך נאמר עליו שהוא תכלית התכליות. 
הרי שביארתי לך מאיזו בחינה נאמר עליו יתעלה שהוא פועֵל, צורה ותכלית. לכן קראו לו "סיבה" ולא קראו לו רק "פועֵל". 
ודע שכמה מאנשי העיון מאותם ה"מדברים" הביאו אותם הבורות והחוצפה לכך שאמרו, שאילו הנחנו שהבורא נעדר לא היה מתחייב שייעדר הדבר הזה אשר הבורא הביאו לידי מציאות, והכוונה לעולם, מכיוון שלא מתחייב שמושׂא הפעולה ייעדר, כאשר נעדר הפועל לאחר שפעל אותו31. מה שהם אמרו היה נכון אִילו הוא היה רק פועל, והדבר הפעול לא היה זקוק לו לשם המשך קיומו. כמו שכאשר מת הנגר אין כלה הארון, מכיוון שהוא אינו מספק את המשך קיומו. אולם מכיוון שהאל יתעלה הוא גם צורת העולם, כפי שהסברנו, והוא מספק לו את המשך הקיום וההתמדה, מן הנמנע שיסתלק המספק ויישאר קיים מקבל האספקה, אשר אינו יכול להתמיד אלא במה שהוא מספק לו. עד כדי כך מגיע דמיון-השווא המתחייב מן הטענה שהוא פועל בלבד, ולא תכלית וצורה.

דרג את התוכן: