כמו כן, כאשר אנו מתבוננים בצורות הטבעיות המתהוות וכלות אנו מוצאים שבהכרח קודמת להן צורה אחרת המכינה חומר נתון לקבל צורה נתונה. לאותה צורה שנייה קודמת צורה אחרת, עד שמגיעים לצורה האחרונה, אשר היא הכרחית לשם הימצאות אותן צורות מתווכות, אשר הן, הצורות המתווכות, הן הסיבה לצורה הקרובה. אותה צורה אחרונה לכל המציאות היא האל יתעלה. 
אל תחשוב שבאומרנו שהוא הצורה האחרונה לכל העולם אנו מתכוונים לצורה האחרונה אשר על אודותיה אומר אריסטו במטפיסיקה¹⁷ שהיא אינה מתהווה ואינה כלה, כי אותה הצורה הנזכרת שם היא טבעית ולא שׂכל נבדל¹⁸, שהרי אין דברנו על אודותיו יתעלה שהוא צורתו האחרונה של העולם משול להיות הצורה בעלת החומר צורה לאותו חומר, באופן שיהיה הוא יתעלה צורה לגוף¹⁹ לא מבחינה זאת נאמרו הדברים. אלא כשם שכּל נמצא בעל צורה הוא מה שהוא בתוקף צורתו, וכאשר כלה צורתו - כלה ובטלה הווייתו גם כן, כך גם היחס הזה עצמו, יחס האלוה אל כל העקרונות הרחוקים של המציאות. כי בתוקף מציאותו של הבורא עצמו - הכל נמצא, והוא מספק את המשך קיומו על-ידי העניין המכונה "שפע", כפי שנסביר באחד²⁰מפרקי ספר זה. 
אִילו הנחנו שהבורא נעדר - היתה המציאות כולה נעדרת²¹ ומהותן של סיבותיה הרחוקות ממנה, של המסובבים האחרונים, ושל מה שביניהם - היתה בטלה. 
האל מתייחס אפוא למציאות כולה כמו הצורה לדבר אשר יש לו צורה ואשר בה הוא מה שהוא ועל-ידי הצורה נקבעת אמיתתו ומהותו. כן יחס האלוה אל העולם. מבחינה זאת נאמר עליו שהוא הצורה האחרונה, ושהוא צורת הצורות, כלומר, שהוא זה אשר מציאותה וקיומה של כל צורה בעולם נשענים בסופו של דבר עליו, ובו קיומה, כשם שהדברים בעלי הצורות קיימים בתוקף צורותיהם. 
בגלל העניין הזה הוא נקרא בלשוננו חי העולמים²². משמעותו שהוא חיי העולם כפי שיתברר²³.