פרשת צו מהווה המשך של ההסבר על עבודת הקרבנות. אך הפעם מנקודת הראות של מבצע את העבודה. אם בפרשת ויקרא נאמר  "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל  מועד לאמר: דבר אל  בני  ישראל ואמרת  אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן  לַה' ..." (ויקרא א/א-ב), בלשון כללית של פניה לכל העם, בפרשת צו מופנים הדברים באופן ישיר לכוהנים: "וידבר ה' אל משה לאמר: צו את אהרון ואת בניו לאמר זאת תורת העלה..."  (ויקרא ו/א).  וממשיכה הפרשה בפירוט עבודת הכהן. שם נאמר בהמשך "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח ושמו אצל המזבח: ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור" (ויקרא ו/ג –ד). כביכול הנחיה פשוטה על בגדים ומלבושים. ובכל זאת, יש לתת את הדעת למספר הקשרים הנובעים מהפסוק. ראשית,  גם התעסקות עם הדשן המלכלך הנה עבודה הנעשית ע"י הכהן עצמו ולא ע"י עוזרים, פקידים וזוטרים, אלא נחשבת לחלק מסדר העבודה עצמו. תרומת הדשן, ניקיון המזבח, הוצאת הדשן לבחוץ, כל אלה פעולות פשוטות שכביכול גם זוטרים היו יכולים לבצע. אך בא הכתוב ומדגיש לא רק את העיסוק אלא גם את הלבוש. גם עבודה זו נעשית בבגדי כהונה, ולא רק בגדי כהונה אלא בגדי כהונה כשרים.  לא איזה בגד ישן כדוגמת בגדי עבודה שאנו שומרים לדברים המלכלכים. אומר על כך הרמב"ן "...והנה תרומת הדשן צריכה בגדי כהונה, ואין עבודה בשני הבגדים מהם. אבל הזכיר אלה השנים לדבר שנתחדש בהם כאן. לומר שתהא הכתונת כמדתו, והענין לומר שאם היו מסולקין [או] קצרים ואינן מגיעין עד רגליו, ועבד בהן עבודתו פסולה. ולמד שלא יהא בינו ולא בין המכנסים לבשרו כלום. והוא הדין שצריכה כל בגדי כהונה... " כל דיני לבוש כהונה חלים גם כאן.

הערתו של הכלי יקר שופכת אור נוסף לעניין "ויש אומרים שתרמת הדשן מלאכה קלה ובזויה ויש לחוש שמא ילבש הכהן בגדים קצרים שלא יתלכלכו בדשן או ילבש איזו דבר חוצץ על בשרו שלא ילכלך בשרו באפר ע"כ אמר שיהיה הכותונת כמדתו ושלא יהיה דבר חוצץ בינו לבין מכנסים..." .

לא רק שהכהן צריך להתעסק בזה אלא שדווקא בכך עליו להתחיל את סדר העבודה היומיומי, במעין תזכורת לחיבורו האישי עם העניינים הארציים, עבודתו איננה רק בנשגבים של הרוחניות והנהגת העם במובן ב"דתי" הנעלה והנשגב מהיומיום אלא דווקא העבודה מתחילה מהשפל, כי כשמדובר בעבודת ה' אין שפל מצד אחד וכי העיסוק עם האפר, יזכיר לו שהוא עצמו עפר ואפר, אדם עם מגבלותיו הוא, אבל אדם שגורלם של אחרים צריך להיות כל הזמן לנגד עיניו, איש אשר אחרים סומכים עליו כי יידע לעשות את עבודתו קודש. 

דברים אלו לובשים משמעות מיוחדת השבוע, בו אנו מציינים בישראל ובעולם היהודי את "יום העגונה". תענית אסתר החלה ביום ה' השבוע נקבע ע"י ארגוני הנשים בישראל ובעולם היהודי כיום בו אנו מעלים על נס את מאבקן של נשות עמנו הכבולות בנישואין נגד רצונן. וביום שכזה ליבנו נתון עם הסובלות שכמו אסתר המלכה, נתונות במערכת יחסים שנכפתה עליהן שלא מרצונן ומקוים שכמו אסתר, יוכלו לראות את גורלן משתנה ולהיות אף הן חלק פעיל משינוי זה. אך יחד עם זאת, ולא פחות חשוב, אנו קוראים למנהיגינו הרוחניים לזכור שעבודת הקודש צריכה לעשות על ידיהם והיא מתחילה מלמטה, מהחיבור עם הארציות, מתחילה מהדשן, מהצרכים האמיתיים של בני האדם לצדק ולמשפט. מתחילה מהצרכים הבסיסיים של האדם למקום בטוח ואהוב בתוך ביתו. אנו קוראים להם לזכור שהעם סומך עליהם ושגורלן של מאות ואלפי נשים יהודיות תלויים בעבודתם שלהם. חייהם של נשים המבקשות להשתחרר מבעליהן באופן כזה שיוכלו להמשיך חיים על פי דת משה וישראל.

עבודת הקודש אכן לפעמים פירושה להתעסק בדשן וברפש החברתי ולהתעסק עם גברים סרבני גט אשר לפעמים לא מצוות התורה מניעות אותם, אלא צרות עין, נקמנות ואף רשעות לשמה הרבה פעמים. עבודת קודש זו מחייבת את מנהיגנו לבקר  ולהכיר מקומות רחוקים מאוד מהנשגב, הנעלה וה"רוחני" אך דווקא לזה על הכהן ללבוש בגדי כהונה. דווקא לזה יש לחכמינו ומנהיגנו הרוחניים את המנדט.

אנו תקווה שזעקת הנשים בעמנו תשמע ושמנהיגי הדור יידעו גם "לסמוך ידיהן על ראש פר החטאת" ולהודות בפניהם ובפני ה' בוידוי אמיתי של צער על מנת להתחיל לתקן את המעוות.

אתל ברילקה

מרצה, מנחה ומאמנת אישית

0507830151