ברור אפוא שהיות השׂכל, המשׂכיל והמושׂכל אחד במספר אינו לגבי הבורא בלבד אלא לגבי כל שׂכל. גם בָּנוּ המשׂכיל, השׂכל והמושׂכל הם דבר אחד כאשר יש לנו שׂכל בפֹעַל. אבל אנחנו יוצאים מן הכוח אל הפעל מדי פעם בפעם. 
וגם השׂכל הנבדל, כוונתי לשׂכל הפועֵל²⁴, יש שתהיה לו מניעה מלפעול, אף שאין מניעה זו מעצמוּתו אלא מחוצה לו. והיא תנועה²⁵ כלשהי של אותו שׂכל במקרה.                              אבל אין אנו מתכוונים עכשיו להבהיר עניין זה. אלא הכוונה שהדבר הבלעדי והמיוחד לאל הוא שהוא תמיד שׂכל בפֹעַל, ואין לו מניעה מן ההשׂגה, לא מצד עצמוּתו ולא מצד זולתו. לכן מתחייב שהוא משׂכיל, שׂכל ומושׂכל תמיד ולעולם. עצמוּתו היא המשׂכלת והיא המושׂכלת והיא השׂכל, כפי שמתחייב לגבי כל שׂכל בפֹעַל. 
אנו חזרנו על עניין זה בפרק זה פעמים מספר, מכיוון שהתפישׂה²⁶ הזאת זרה²⁷ מאוד לדעת²⁸. איני סבור שאתה תבלבל את התפישׂה²⁶ השׂכלית הזאת עם הדמיון (ועם) נקיטת השתקפות המוחש בכוח המדמה²⁹. שהרי ספר זה לא חובר אלא למי שעסק בפילוסופיה ויודע מה שברור בדבר הנפש וכל כוחותיה³⁰.