דע שלפני שאדם משׂכיל¹⁰ דבר-מה הוא משׂכיל בכוח. וכאשר הוא משׂכיל דבר-מה - כגון שתאמר כאשר הוא משׂכיל את צורת חתיכת העץ הזאת שאנו מצביעים עליה, ושולף את הצורה שלה מן החומר שלה ותופשׂ¹¹ את הצורה מעורטלת¹² - שהרי זאת היא פעולת השׂכל - אזי הוא נעשׂה משׂכיל בפֹעַל. השׂכל שהגיע להיות בפֹעַל הוא הצורה המעורטלת של חתיכת העץ אשר בדעתו¹³, כי אין השׂכל דבר זולת העניין המושׂכל¹⁴. הרי שהתברר לך, שהדבר המושׂכל הוא הצורה המעורטלת¹² של חתיכת העץ והיא השׂכל שהגיע להיות בפֹעַל, ואין הוא שני דברים, שׂכל והצורה המושׂכלת של חתיכת העץ, כי אין השׂכל בפֹעַל דבר זולת מה שהושׂכל¹⁵. והדבר אשר בו הושׂכלה צורת חתיכת העץ ועורטלה - שהוא המשׂכיל - הוא השׂכל שהגיע להיות בפֹעַל בלי ספק. כי פעולתו של כל שׂכל היא עצמוּתו¹⁶. אין השׂכל בפֹעַל דבר אחד ופעולתו דבר אחר, כי אמיתת השׂכל ומהותו היא ההשׂגה. 
ואל תחשוב שהשׂכל בפֹעַל הוא דבר הנמצא לעצמו, מנותק מן ההשׂגה, ושההשׂגה היא עניין אחר בו, אלא השׂכל בעצמו ואמיתתו הוא השׂגה; וכאשר מניחים שׂכל הנמצא בפֹעַל, אשר הוא ההשׂגה את מה שהושׂכל - וזה ברור מאוד למי שהתנסה בעיון מעין זה - מתברר שפעולת השׂכל, אשר היא השׂגתו, היא אמיתתו ועצמוּתו. וכן הדבר שבו עורטלה צורתה של חתיכת העץ הזאת והושגה, אשר הוא השׂכל - הוא המשׂכיל, כי השׂכל הזה עצמו הוא אשר ערטל את הצורה והשׂיג אותה. וזאת היא פעולתו אשר בגללה נאמר עליו שהוא משׂכיל, ופעולתו היא עצמוּתו, ואין לזה אשר הונח כשׂכל בפֹעַל אלא צורתה של חתיכת העץ הזאת. 
ברור אפוא שכאשר השׂכל נמצא בפֹעַל, אזי השׂכל הוא הדבר המושׂכל.                והתברר שפעולתו של כל שׂכל, שהיא היותו משׂכיל, היא עצמוּתו. מכאן שהשׂכל, המשׂכיל והמושׂכל הם עצם אותו דבר תמיד בכל מה שיושׂכל בפֹעַל. אבל כאשר מניחים שהוא בכוח - אזי הוא בהכרח שני דברים: השׂכל בכוח והמושׂכל בכוח, כאילו אמרת: "השׂכל ההיולי¹⁷ אשר בראובן הוא שׂכל בכוח, וכן חתיכת העץ הזאת מושׂכלת בכוח". אלה בלי ספק שני דברים. וכאשר הוא יוצא לפֹעַל וצורת חתיכת העץ מגיעה להיות מושגת בפֹעַל, אזי תהיה הצורה המושׂכלת זהה עם השׂכל. ובאותו שׂכל עצמו, אשר הוא שׂכל בפֹעַל, היא עורטלה והושׂכלה, שכן כל מה שיש לו פעולה נמצאת הריהו נמצא בפֹעַל. כל שׂכל בכוח ומושׂכל בכוח הם אפוא שניים. 
כל מה שהוא בכוח זקוק בהכרח למצע שיישא את הכוח הזה, כמו, למשל, האדם. ואז יהיו שלושה דברים: [1.] האדם הנושׂא את הכוח ההוא, שהוא המשׂכיל בכוח; [2.] הכוח, שהוא השׂכל בכוח; ו-[3.] הדבר המוכן להיות מושׂכל, שהוא המושׂכל בכוח; כאילו אמרת במשל הזה: "האדם והשׂכל ההיולי וצורת העץ", ואלה שלושה עניינים מובחנים. וכאשר מגיע השׂכל להיות בפֹעַל נעשׂים שלושת העניינים אחד¹⁸. לעולם לא תמצא את השׂכל כדבר אחד ואת המושׂכל כדבר אחר, אלא אם כן הם נחשבים בכוח. 
ומכיוון שהוכח בהוכחה מופתית שהאל יתעלה ויתגדל הוא שׂכל בפֹעַל¹⁹, ואין בו כוח²⁰ כל עיקר, אלא הוא שׂכל בפֹעַל תמיד, כפי שהתברר²¹ וכפי שיוכח בהוכחה מופתית²², כך שלא יהיה פעמים משיג ופעמים לא משיג²³, אלא הוא שׂכל בפֹעַל תמיד - מתחייב שיהיה הוא ואותו הדבר המושג דבר אחד, והוא עצמוּתו. ופעולת ההשׂגה עצמה, אשר בה הוא קרוי משׂכיל, הוא עצם השׂכל אשר הוא עצמוּתו, לכן הוא שׂכל, משׂכיל ומושׂכל לעולם.