דע שהדימוי הזה אשר דימינו את העולם בכללותו לפרט אחד מבני-האדם אין לחלוק עליו בשום דבר ממה שהזכרנו אלא בשלושה דברים: אחד, שהאיבר השליט של כל בעל-חיים שיש לו לב מפיק תועלת מן האיברים הנשלטים. תועלתם מגיעה אליו. במציאות הכוללת אין דבר כזה. אלא כל מי שמאציל⁵³ הנהגה או נותן כוח אינו מפיק שום תועלת מן הנשלט. אלא נתינתו את מה שהוא נותן לו היא כנתינת מי שעושה חסד וטובה ופועל מתוך נדיבות שבטבעו ומעלה הטבועה באופיו, לא מתוך ציפייה לתועלת⁵⁴, כדי להידמות לאלוה יתעלה שמו⁵⁵. 
השני הוא שלבו של כל בעל-חיים שיש לו לב הוא באמצעיתו. שאר האיברים הנשלטים מקיפים אותו כדי שיפיק תועלת מכולם שיגנו וישמרו עליו כדי שלא ימהר אליו נזק מבחוץ. בעולם בכללותו הדבר הפוך: הנכבד יותר בו מקיף את הנקלה יותר, כי הוא בטוח מלקבל השפעה מזולתו. אף אִילו היה עשׂוי לקבל השפעה, לא היה מוצא מחוץ לעצמו גוף אחר שישפיע עליו. לכן הוא מאציל⁵³ על מה שבתוכו, ואין מגעת אליו השפעה כלל⁵⁶, ולא כוח מגופים אחרים⁵⁷. 
גם כאן יש דַמְיוּת כלשהי. כי בבעל-חיים כל כמה שאיבר רחוק יותר מן האיבר הראשי, הוא פחות נכבד מן האיברים הקרובים אליו. כן הוא הדבר בעולם כולו: ככל שהגופים קרובים יותר למרכז הם עכורים, העצם שלהם גס, תנועתם קשה ואורם ושקיפותם נעלמים בשל ריחוקם מן הגוף הנכבד המאיר השקוף הנע העדין הפשוט, דהיינו, הגלגל. ככל שגוף מתקרב אליו הוא רוכש משהו מן התכונות האלה בהתאם לקרבתו, ונעשׂה לו כבוד כלשהו ביחס למה שנמוך ממנו. 
השלישי הוא שכוח מדבר זה הוא כוח בגוף, בלתי-נבדל ממנו⁵⁸, בעוד האל יתעלה אינו כוח בגוף העולם אלא הוא נבדל מכל חלקי העולם. הנהגתו יתעלה והשגחתו מתלוות אל העולם בכללותו התלוות אשר מהותה⁵⁹ ואמיתתה נסתרת מאתנו. כוחו של בשׂר ודם קצר (מלהבין) זאת. שכן יש הוכחה מופתית לכך שהוא יתעלה נבדל מן העולם ומנותק⁶⁰ ממנו. כן מוכחת הוכחה מופתית ,הימצאות רשמי הנהגתו והשגחתו⁶¹ בכל חלק מחלקי העולם, זעיר ובזוי ככל שיהיה. השבח למי ששלמותו מסנוורת את עינינו.