דע שאומרים על האדם שהוא עולם קטן42 לא בגלל מה שאמרנו שמדמים את העולם כולו לפרט אחד מבני-האדם. שהרי דימוי זה נוהג אף בכל פרט מפרטי בעלי-החיים השלמים באיבריהם, ומעולם לא שמעת איש מן הראשונים שאמר, שחמור או סוס הם עולם קטן. אלא הדבר נאמר על האדם רק בגלל העניין המיוחד לאדם והוא הכוח המדבר29, דהיינו, השׂכל אשר הוא השׂכל ההיולי43. עניין זה אינו מצוי באף אחד ממיני בעלי-החיים זולתו. ההסבר לכך הוא ששום פרט מפרטי בעלי-החיים אינו זקוק לשם המשך מציאותו לחשיבה, שיקול-דעת44 והנהגה. אלא הולך הוא ורץ בהתאם לטבעו45, אוכל מה שהוא מוצא ממה שמתאים לו, חוסה באיזה מקום שמזדמן לו וקופץ על נקבה כלשהי בעת ייחומו אם יש לו תקופת ייחום. כתוצאה מכך ימשיך פרט זה להתקיים במשך הזמן שהוא מתקיים ונמשכת מציאות מינו. אין הוא זקוק כלל לפרט אחר ממינו שיעזור לו ויסייע לו לשרוד, באופן שיעשׂה בשבילו דברים שאין הוא עושה בעצמו. ואִילו האדם דווקא - אִילו היינו מניחים פרט אחד ממנו נמצא לבדו כשהוא נעדר הנהגה ונעשׂה כבהמות - היה אובד מייד. הישרדותו אפילו יום אחד לא היתה אפשרית, אלא במקרה46, רצוני לומר, שמצא במקרה47 דבר שיזון עצמו בו. כי מזונותיו אשר עליהם קיומו צריכים למלאכה והנהגה ארוכה אשר לא תשלם אלא במחשבה ושיקול-הדעת48, בכלים רבים וגם על-ידי אנשים רבים, אשר לכל אחד מהם העיסוק המיוחד לו. לכן צריך מישהו שישלוט בהם ויאגדם כדי שהתאגדותם תהיה סדורה ותמשיך להתקיים כדי שיסייעו זה לזה. גם לשם ההגנה מפני החום בזמן החום ומפני הקור בזמן הקור והשמירה מן הגשמים, השלגים ונשיבת הרוחות, הוא צריך להכין הכנות מרובות אשר כולן לא תתבצענה אלא במחשבה ושיקול-הדעת48. לכן נמצא בו כוח מדבר זה אשר בו הוא חושב, שוקל-בדעתו, עושה ומכין באמצעות מינים (שונים) של מלאכות את מזונותיו, מחסהו ומלבושו, ובאמצעותו הוא מנהיג את כל איברי גופו כדי שיפעל השליט שבהם את פעולתו ויונהג (האיבר) הנשלט שביניהם כפי מה שיונהג49. לפיכך, אִילו היית מניח איש מן האנשים משולל כוח זה, עזוב לכוחו החייתי בלבד, היה אובד וכלה מייד. כוח זה נכבד מאוד. הוא הנכבד מכל כוחות בעלי-החיים. הוא גם נסתר מאוד. אמיתתו אינה מובנת במחשבה הראשונה המשותפת50, כפי שמובנים שאר הכוחות הטבעיים. |