יש לי גם הנמקה מדוע נקראת לשוננו זאת בשם לשון הקודש⁵⁰. ואל נא יחשבו שאלה דברים בטלים⁵¹ מצדנו או טעות. אלא זאת אמת, כי בלשון המקודשת הזאת לא נקבע כלל שם לאיבר המשגל, לא של הגברים ולא של הנשים, ולא לעצם המעשה המביא להעמדת צאצאים⁵², לא לזרע, לא לשתן ולא לצואה⁵³. לכל הדברים האלה לא נקבעו כלל בשׂפה העברית מלים המציינות אותם במשמעותן הראשונה⁵⁴, אלא מביעים אותם בשמות מושאלים וברמזים. הכוונה בזאת היתה שלא ראוי להזכיר דברים אלה. לכן לא נקבעו להם שמות. אלה דברים שיפה להם השתיקה. כאשר יש הכרח להזכירם מתחבלים לכנותם בכינויים⁵⁵ מביטויים אחרים, כמו שכאשר ההכרח מביא לעשות דברים אלה עושׂים כל מאמץ לעשׂותם בסתר. 
על האיבר של הגברים אמרו: גיד⁵⁶. זה שם על דרך הַדַּמְיוּת, כי אמרו: וגיד ברזל עָרְפֶּךָ (ישעיה מ"ח, 4), וגם אמרו: שָפְכָה (דברים כ"ג, 2) לפי פעולתו. והאיבר של האשה - קֳבָתָהּ (במדבר כ"ה, 8) וקֵבָה (דברים י"ח, 3) הוא שם האצטומכא. ואילו רֶחֶם (בראשית כ', 18) הוא שם האיבר בקרביים בו מתהווה העובר. שם הרְעִי צֹאה (ישעיה כ"ח, 8) נגזר מן יצא. שם השתן הוא מימי רגליים⁵⁷. שם הזרע הוא שכבת זרע (ויקרא ט"ו, 16-17). ואילו עצם המעשׂה המביא להעמדת צאצאים אין לו שם כלל. מכנים⁵⁵ זאת יִשכב (ויקרא ט"ו, 18) או יִבעל (ישעיה ס"ב, 5) או יִקח (ויקרא כ', 17) או יְגלה ערווה⁵⁸. זאת ולא אחרת. ואל יטעה אותך יִשגל ותחשוב אותו לשם המעשה. אין זה כך, כי שֵגָל הוא שם השפחה המוכנה לבעילה בלבד: נִצבה שֵגָל לימינך (תהלים מ"ה, 10), ודברו יִשְגָּלֶנָּה לפי הכתיב (דברים כ"ח, 30) פירושו: ייקח אותה לשפחה לעניין זה. 
ברוב הפרק חרגנו ממטרת הספר אל דברי מוסר וגם דת. אבל אף-על-פי שלא כולם היו ממטרת הספר, הֶקְשֵר הדברים הביא לכך.