כל לילה יוצאות אוליביה ואנוכי אל החושך והשקט של הרחובות. - היא מתרוצצת ומחפשת הרפתקאות ואני פוסעת בשקט ומאזינה להרצאה באוזניות. - יש לנו 3 מסלולים. קצר—בינוני--- וארוך ---כשבדרך כלל אני מחליטה מראש לאיזה מסלול אנחנו הולכות (לפי רמת החשק ) ומצטיידת בהתאם. - אתמול החלטתי על המסלול הארוך---לקחתי את הנגן MP3 ואת השתייה ויצאנו. - מאז שאני זוכרת את עצמי------אהבתי את הלילה. יש משהוא בשלווה והרוגע של העולם ---שקורא לי--- ועושה לי טוב. - כך בין עשב לחתולים הגענו לאמצע המסלול ובהשתקפות האור בשלוליות ראיתי את טיפות הגשם שהתחיל לרדת. - בשניה אחת--- נמחקה השלווה ובמקומה הופיע בתוכי רוגז. קלקלו לי את הטיול. - עמדתי מתחת לגגון--- מריצה בראשי תמונות של איך תהיה הדרך חזרה----איך נרוץ בין הטיפות ----תוך משיכה בכוח של אוליביה-----( שמכירה את המסלולים---ולא בקלות מוותרת על חצי טיול )---ואיך נגיע רטובות הביתה וכמה יהיה לי קר ברגליים. והרוגז הפך לכעס. - כך עמדתי מתבוננת בשלוליות וטיפות הגשם המתחזקות---ופתאום שמעתי קול אומר " קבלי את הרגע כמו שהוא---עם כל מה שהוא מכיל----אל תשפטי ". - טוב ---לא הפכתי לנביא-----הקול היגיע מהאוזניות---שכרגיל השמיע הרצאה של אקהרט טולה. - הרי בכל מקרה יורד גשם.----זה טיפשי לא לקבל את מה שיש----זה טיפשי לתת לזה הגדרה של רע. הרי הגשם עצמו הוא לא רע. ההתייחסות שלי אליו "עושה" ממנו רע. הגשם עצמו רק יורד. - ופתאום זה קרה. פתאום כל התורה שאני מנסה כבר כמה שנים ללמוד התרחשה ברגע אחד. - פתאום ראיתי את ההווה ההוא ----שכל כך הרבה מדברים עליו. - פתאום היה הרגע עצמו--- הNOW-- ההוא ----מרחב התרחשות ענק ודומם-----ובתוך המרחב הזה של העכשיו ירדו טיפות הגשם ברכות מרהיבה. - לא הייתה יותר הפרדה בין האני---לעולם----ולמה שבתוכו. - וזה היה יפה כל כך. דומם כל כך. הדממה היתה גם בתוכי. - הרוגז נעלם ובמקומו התמלאתי כולי השתאות על יופיו של הרגע. התחושה היתה מסחררת. היופי היה בכל מקום. - המשכנו ללכת בשלווה מוחלטת –היא בשלה---ואני המומה מהתחושה הנהדרת----וכך בין הטיפות---בתוך הרגע—גיליתי שלא רק טיפות הגשם מתרחשות בתוך ה-NOW גם אוליביה ואני היינו בתוך ה-עכשיו. - אקהרט מדבר הרבה על כך-----שאנחנו מגיבים כל הזמן למה שמתרחש במרחב של הרגע-----ולא רואים את מרחב הרגע עצמו. - עד אתמול לא הבנתי לגמרי על מה הוא מדבר. פה ושם היו לי רגעי קסם של שלווה מוחלטת. אבל אתמול הבנתי את כל התורה. - בראשי היה שקט מוחלט. לא היו מחשבות בכלל. הייתה שם דממה------בזמן שהגוף היה בתוך שלוות הרגע. - ברור שחוויה לא נמשכה זמן רב. אחרי כמה דקות כאלו ---מצאתי את עצמי מהרהרת על משהוא אחר שהרגיז אותי באותו יום-------אבל ברגע ששמתי לב לזה----ידעתי לחזור אל שלוות הלילה------וזה היה ממש ממש ממש קסם.
|
