יודע אתה את האיסור החמור על נבלות הפה המופיע אצלנו⁴⁷. זה גם מתחייב כי הדיבור בלשון הוא מסגולות האדם ומתת-חסד שהוענקה לו ובה נתייחד, כמו שאמר: מי שם פה לאדם? (שמות ד', 11); והנביא אמר: ה' אלהים נתן לי לשון לִמוּדים (ישעיה נ', 4). ולא ראוי שמתת-חסד זאת, אשר ניתנה לנו לשם השלמות כדי שֶנִלְמַד וּנְלַמֵּד, תשמש לגרוע שבחסרונות ולחרפה המושלמת עד שייאמר כל מה שאומרים הגויים הבורים הרשעים בשיריהם וסיפוריהם המתאימים להם ולא למי שנאמר להם: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות י"ט, 6)⁴⁸. וכל מי שמשתמש במחשבתו או בדיבורו לסיפור מסיפורי אותו חוש שהוא חרפה לנו⁴⁹, לחשוב על משקה או משגל יותר מהדרוש, או לחבר על זאת שירים, לוקח את מתת-החסד שהוענקה לו ומשתמש ונעזר בה כדי להמרות את פי מעניק-החסד ולהפר את ציווייו, ויהיה אז כמו אלה שנאמר עליהם וכסף הרביתי לה וזהב עשֹו לבעל (הושע ב', 10).