ואילו האחרים, אשר חציצה חוצצת בינם לבין האל, והם חבר הבורים²⁵, הם בהפך מזאת. הם שיתקו כל מחשבה ושיקול-דעת על מושׂכל, וקבעו להם כתכלית אותו חוש שהוא חרפתנו הגדולה ביותר, כלומר, חוש המישוש¹⁹. אין להם מחשבה או שיקול-דעת אלא על אכילה ומשגל בלבד, כמו שהוסבר לגבי האומללים²⁶ בדבר התמכרותם לאכילה, לשתייה ולמשגל, שנאמר: וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו [כהן ונביא שגו בשכר, נבלעו מן-היין, תעו מן-השכר, שגו בָּרוֹאֶה, פָּקוּ פליליה] (ישעיה כ"ח, 7), ונאמר: כי כל שֻלחנות מלאו קיא צֹאה בלי מקום (שם, שם, 8); ונאמר: ונשים משלו בו (שם, ג', 12)²⁷, להיפך מן המצופה מהם בראשית הבריאה: ואל אישך תשוקתך והוא יִמְשָל בך (בראשית ג', 16). (הנביא) גם תיאר את עוצמת תאוותנותם ואמר: איש אל אשת רעהו יצהלו (ירמיה ה', 8). ואמר: כי כֻלם מנאפים [עצרת בֹגדים] (שם, ט', 1). 
לעניין זה חיבר שלמה את משלי כולו לאסור את הניאוף ושתיית משקאות משכרים כי לשני אלה מתמכרים השׂנואים המורחקים מן האל אשר נאמר עליהם כי לוֹא לה' המה (ירמיה ה', 10), ונאמר שלח מעל פני ויצאו (שם, ט"ו, 1)²⁸. לעומת זאת אשת חיל מי יִמצא (משלי ל"א, 10) - וכל אותו משל - ברור, כי כאשר מזדמן לאדם חומר טוב ונאות שאינו משתלט עליו ואינו משבש את מערכתו, זאת היא מתת אלוהית²⁹. ובכלל, קל לנהוג בחומר נאות. ואם אינו נאות, אין זה בלתי-אפשרי, למי שהתאמן בכך, לבלום אותו. לכן חינכו שלמה ואחרים בדברי מוסר אלה³⁰. ציוויי התורה ואיסוריה באים לרסן את דחפי החומר³¹ כולם. לכן ראוי למי שמעדיף להיות אדם באמת, ולא בהמה בתבנית אדם ומִתארו³², להציב לעצמו כמטרה למעט את כל דחפי החומר כגון אכילה, שתייה, משגל, כעס וכל המידות הנובעות מן התאווה והכעס, להתבייש בהן ולקבוע להן דרגות בנפשו: במה שאי-אפשר בלעדיו כאכילה וכשתייה יצטמצם במועיל ביותר לפי צורך התזונה, לא לפי ההנאה. וגם ימעט לדבר על זאת ולהתקבץ לשם זאת. יודע אתה כמה שׂנאו (החכמים) סעודה שאינה של מצוָה³³, ושאנשי המעלה, כמו פינחס בן יאיר, לא אכלו מעולם אצל איש. רבנו הקדוש³⁴ ביקש שיאכל בביתו, אך הוא לא עשׂה זאת³⁵. 
השתייה דינה כדין האכילה באשר להסתפקות במועט³⁶, אבל ההתכנסות לשתיית משקאות משכרים תהא-נא חרפה גדולה יותר בעיניך מאשר התקבצות אנשים עירומים, חשׂופי-ערווה, המתריזים לאור היום בצוותא. ההסבר לזאת הוא שההתרזה היא דבר הכרחי שאין לאדם תחבולה למנוע אותו, ואילו השכרות היא מעשׂה של אדם מושחת בבחירתו. גינוי חשׂיפת הערווה מפורסם ולא מושׂכל³⁷. אבל השחתת השׂכל והגוף³⁸היא מה שעל-פי השׂכל יש להימנע ממנו. לכן ראוי למי שמעדיף להיות אדם שיימנע מזאת ולא ידבר על כך.