התברר אפוא שכּל השחתה, כליון או חיסרון הם בגלל החומר דווקא. הבהרה לזאת שבאדם, למשל, ניוול צורתו ויציאת איבריו ממצבם הטבעי, וכן חולשת מעשׂיו כולם או ביטולם או בלבולם - בין אם זה טבוע בו מלידה או בא עליו לפתע - נובעים מן החומר הקלוקל שלו, ולא מצורתו. כן כל בעל-חיים ימות או יחלה בגלל חומרו, לא בגלל צורתו. כל העבירות של אדם וחטאיו הם עקב החומר שלו, ולא עקב צורתו. ואילו כל מעלותיו נובעות מצורתו. דוגמה לזאת, שהשׂגתו של אדם את בוראו, תפישׂתו⁸ כל מושׂכל, שליטתו בתאוותו ובכעסו, ומחשבתו מה ראוי לעשׂות⁹ וממה ראוי להימנע, כל אלה נובעים מצורתו. ואילו אכילתו, שתייתו ומשגלו, ולהיטותו אחר אלה, וכן כעסו וכל מידה רעה הנמצאת בו, כולם נובעים מן החומר שלו¹⁰. 
מכיוון שהתברר שכך הדבר, ואי-אפשר בתוקף החוכמה האלוהית שיימצא חומר בלי צורה, ולא שתימצא צורה מאלה הצורות בלי חומר¹¹, והתחייב שהצורה האנושית הנכבדה מאוד - אשר הבהרנו שהיא צלם אלהים ודמותו¹² - תהיה רתוקה לחומר העפרי העכור החשוך¹³ הזה המניע אותה לכל חיסרון והשחתה, ניתנה לה יכולת על החומר, להתגבר עליו, לדון אותו ולשלוט עליו, כדי שהיא תכניע אותו, תבלום את דחפיו, ותשיב אותו למצב תקין ומאוזן ככל האפשר¹⁴.