חוסר האמון הבסיסי, שאנו לוקים בו בחיינו העסקיים והאישיים כאחד גובה מאיתנו מחיר כבד. אנו משלמים בזמן, בכסף, באי-נוחות,בחרדה ומתח, שלא להזכיר שכ"ט עו"ד ועוד ועוד.. אילו היינו מאמינים זה לזה כדרך חיים היינו מביאים לשגשוג כלכלי ושיפור מטאורי של איכות החיים שלנו. |
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אל יאוש.. יעברו כמה חודשים עד שהתאוריה תהפוך לדרך חיים גורפת . בינתיים תיגבה כמה שיותר שכ"ט (אבל רק מהרעים !)
דוקא עכשיו ?
כשסוף סוף אני מתחיל להאמין בשכר טירחה
הייתי רוצה להאמין אבל לא רואה את זה קורה...
תמיד יהיה האופרטוניסט אשר ינצל את הרגע והאפשרות.
OK, עכשיו הבנתי ומסכימה לגמרי , רק שמדובר במעגל מרושע... בגלל חוסר האמון אנשים חושבים רק על עצמם וכתוצאה מהמיקוד בעצמם ובאינטרסים האישיים בלבד גורמים לחוסר האמון להעמיק עוד יותר בסביבתם ושוב מתחדש המעגל..
כוונתי היתה פשוטהכמשמעה, בזמנים קודמים אנשים התחלקו בכל מה שהיה להם לא בגלל תורתו של אנגל או מרקס אפילו לא ידעו על כך זה היה הצורך הקיומי הבסיסי,.
היום יש לרוב האנשים מעין צורך לצבור מה שיותר לעצמם בכל תחום ולא רואים או מענין אותם מה שנעשה מחוץ לסביבתם, וכך נוצר אי .אמון בין האנשים.
כתבתי את זה אולי באופן קיצוני אבל בגדיל זה שורש הבעיה.
ה"יותר מדי" מצביע על זה ששילמת מחיר..
במציאות של אמון לא יהיה "יותר מדי" כי אף אחד לא ינצל את האמון שלך לרעה.
אתה רואה .. לדעתי רוב האנשים יסכימו איתי.. וכמוני מאמינים בדרך הזו..אז למה לא ללכת בה ? במיוחד בארץ הצורך בשינוי בולט. אולי כי כולם "OVER מתוחכמים".
אתה מתכוון לתקופה שלא היה לאנשים רכוש..? כי אני תמיד מופתעת לראות איך אחוה ורעות הופכות באחת לשנאה ואלימות כשרכוש או כסף נכנסים למשוואה.
ולא שאני נגד כסף, להיפך ובעד כמה שיותר ממנו..
אצלי זה דווקא הפוך...
אני יותר מדי מאמין...
איזה טמבל החליט פעם לבקש תמורה מהשכן שלו. משהוא שקשור ללפיד בוער או משהוא כזה. אח"כ טמבל אחר החליט לבקש תמורה מעוד הרבה אנשים כדי לאפשר להם לחיות.
פעם, החליט טמבל נוסף לשקר וכך בסופו של דבר התפתחה לה תרבות של מגדל בבל. שם כבר החליטה אסיפת הטמבלים לעלות קצת למעלה כדי...לראות טוב יותר ואולי להצליח לנצל את הכוח כדי כבוש עולמות נוספים.
מסתבר, שתמיד היינו יצירתיים.... אומנות? כן. זה כבר ניסיון כן להפנות את היצירה לכיוון אחר.
טבע האדם רע מנעוריו, אומר הפסוק, מותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל, אומר פסוק אחר.
אם לא נתעשת נמשיך לאכול אחד את השני.ובלי מלח. כן לאומנות. לא להתמסחרות שבה. היא תמשיך במלאכת ההשחתה.
בחלקים שוים גם לאורחים וגם התחלקנו במגורים עם כול...ם.
המצב ישתנה אם האמון יהיה ערך עליון, שיקבל את המקוםהראוי לו בחברה שלנו, כולל כל הנגזר ומשתמע מכך המקיימים אותו יתוגמלו בהערכה והמועלים בו "ייענשו" כולל חקיקה למשל, כולל חינוך מגיל צעיר, כולל כל הכלים החברתיים והממשלתיים העומדים לרשותנו.
תמיד קיים סיכון מסוים .כיום אכן התנפצויות קורות. לכולנו .
כל כך נכון!
אבל איך אפשר לדעת שהאמון לא יפגע ?
אני באה ממקום של אמון בכל אדם ולא מעט זה התנפץ לי בפרצוף.
מסכימה מאד עם הגישה שלך
וגם המאמין כל יום צריך להתאמן
באמונתו (לא אמונה דתית הכוונה,
אלא אמונה באפשרות עצמה)
זה לב הענין.. אם היית יודעת שהאמון שאת רוחשת לא יפגע, איזו תרומה היתה זו לכל עסק, קשר, חברות ובכלל ?
כמובן שבכל כלל יהיו יוצאים מן הכלל, אולם אני מציעה להפוך את היחס, כי במציאות הנוכחית הראויים לאמון הם החריגים.
אולי הבסיס, בהא הידיעה..?